עייפות היא אחד התסמינים השכיחים והמגבילים ביותר בטרשת נפוצה (MS). עד 80% מהמטופלים מדווחים על עייפות משמעותית, ולעיתים היא נחשבת לתסמין הפוגע ביותר באיכות החיים — אף יותר מהפרעות בהליכה או מחולשה מוטורית.
עייפות ב-MS אינה "עייפות רגילה". זהו חוסר אנרגיה פיזי ומנטלי, שאינו פרופורציונלי למאמץ, מופיע גם ללא פעילות, אינו מוקל על ידי מנוחה ומשפיע על תפקוד יומיומי, עבודה ויכולת קוגניטיבית.
מהי עייפות הקשורה ל-MS?
עייפות בטרשת נפוצה מוגדרת כתחושת חוסר אנרגיה פיזית או מנטלית שפוגעת בביצוע פעילויות רגילות. היא יכולה להיות:
עייפות פיזית — חולשת שרירים, תחושת "כבדות", ירידה בסבולת.
עייפות קוגניטיבית — האטה בחשיבה, קושי בריכוז, קושי לעבור בין משימות.
עייפות מעורבת — שילוב של פיזית וקוגניטיבית, הנפוץ ביותר בקרב חולי MS.
העייפות לרוב מוחמרת לקראת הצהריים והערב, ולעיתים מושפעת מחום, לחץ, זיהום או מחוסר שינה.
עד כמה העייפות נפוצה וכיצד היא משפיעה על חיי המטופל?
עייפות משמעותית מופיעה עד 80% מהחולים. אצל חלקם היא קיימת כבר בשלבים מוקדמים של המחלה, גם כאשר ההפרעה הנוירולוגית קלה.
השפעתה רחבה וכוללת:
ירידה בתפקוד בעבודה או בלימודים;
קושי בביצוע משימות יומיומיות;
פגיעה בחיי משפחה וחברה;
עלייה בסיכון לחרדה ודיכאון;
פגיעה בהיענות לטיפול ובהשתתפות בשיקום.
הסיבות והמנגנונים של העייפות ב-MS
עייפות ב-MS היא תופעה רב-גורמית הכוללת מנגנונים עצביים מרכזיים, שינויים פיזיולוגיים היקפיים וגורמים רפואיים נלווים.
מנגנונים מרכזיים (Primary)
דלקת ודמיאליניזציה במעגלים העצביים הקשורים בקשב, מוטיבציה ותנועה.
פגיעה בהולכה עצבית והגדלת "עלות האנרגיה" של פעילות מוחית.
שינוי בקישוריות במערכות מונואמינרגיות (דופמין, סרוטונין, נוראדרנלין).
שיבוש בציר היפותלמוס–היפופיזה–אדרנל.
גורמים היקפיים ומשניים
ירידה בכושר הגופני ובסבולת שריר בעקבות הפחתת פעילות.
הפרעות שינה (אינסומניה, RLS, דום נשימה בשינה).
דיכאון וחרדה.
תת-פעילות או יתר-פעילות של בלוטת התריס, אנמיה וחוסרים מטבוליים.
תופעות לוואי של תרופות (בנזודיאזפינים, תרופות אנטי-אפילפטיות מסוימות, מינונים גבוהים של בקlofen).
רגישות לחום (Uhthoff) והפרעה בוויסות חום.
לרוב קיימים כמה גורמים במקביל — ולכן האבחון חייב להיות מקיף ומדויק.
אבחון והערכה
האבחון כולל:
שיחה קלינית מפורטת לגבי אופייה של העייפות, משכה והשפעתה;
שימוש בשאלונים כגון FSS ו-MFIS;
בדיקות דם לזיהוי גורמים משניים;
הערכה של דפוסי שינה ומצב רגשי;
הבחנה בין עייפות, דיכאון וישנוניות.
טיפול לא-תרופתי — קו ראשון
פעילות גופנית
תוכניות אימון מותאמות אישית (אירובי, כוח, גמישות) משפרות עייפות, מצב רוח ותפקוד.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)
מסייע בהבנת מנגנוני העייפות, שינוי דפוסי התמודדות וניהול אנרגיה.
ניהול אנרגיה וארגון יום
לימוד אסטרטגיות חלוקת אנרגיה, הפסקות יזומות, תיעדוף משימות ושימוש בעזרים.
שינה ומחלות נלוות
טיפול בהפרעות שינה, כאב, חוסר איזון הורמונלי וחסרים תזונתיים עשוי להפחית עייפות באופן משמעותי.
טיפול תרופתי
אין כיום תרופה המאושרת רשמית לטיפול בעייפות ב-MS, אך מספר תרופות משמשות off-label:
Amantadine — עשוי לשפר עייפות אצל חלק מהמטופלים.
Modafinil — מסייע במיוחד במקרים עם ישנוניות יומית.