עייפות פתולוגית היא אחד התסמינים השכיחים והלא מוערכים מספיק בטרשת נפוצה. היא יכולה להיות משמעותית גם כאשר המוגבלות המוטורית קלה, ולהשפיע על עבודה, חשיבה, פעילות גופנית, חיי משפחה וחיים חברתיים.
במטא־אנליזה מ-2024 שכללה 69 מחקרים מ-27 מדינות, עייפות נמצאה בכ-59% מהמטופלים עם טרשת נפוצה. עם זאת, ההערכות השתנו במידה רבה בהתאם לסולם ששימש למדידה, גיל, מוגבלות וצורת המחלה.
Fatigue היא תחושה סובייקטיבית של מחסור באנרגיה פיזית או מנטלית, שמפריעה לבצע פעולות רצויות והכרחיות.
תחושת תשישות יכולה להופיע לאחר מאמץ קטן או אפילו ללא סיבה ברורה.
בניגוד לעייפות רגילה, שינה טובה יכולה להפחית את התסמין אך לא בהכרח מעלימה אותו לחלוטין.
Fatigue הופכת למשמעותית מבחינה קלינית כאשר היא מגבילה עבודה, לימודים, פעילות גופנית, טיפול עצמי או חיים חברתיים.
שכיחות עולמית משוקללת במטא־אנליזה מ-2024.
הערכת שכיחות בתת־הקבוצה של SPMS באותו ניתוח.
הערכת שכיחות בטרשת נפוצה התקפית־הפוגתית.
| תופעה | מה המשמעות | דוגמה |
|---|---|---|
| Fatigue | תחושה סובייקטיבית של תשישות או מחסור באנרגיה פיזית או קוגניטיבית. | “אני מרגיש שנגמרה לי האנרגיה למרות שכמעט לא עשיתי דבר.” |
| Fatigability | ירידה מדידה בביצוע משימה במהלך מאמץ מתמשך. | ירידה במהירות ההליכה או בדיוק במשימה קוגניטיבית ככל שהמשימה נמשכת. |
| חולשת שרירים | ירידה בכוח עקב פגיעה במערכת המוטורית. | קושי להחזיק התנגדות בבדיקה נוירולוגית. |
| ישנוניות | נטייה להירדם, לעיתים קרובות עקב מחסור בשינה, דום נשימה בשינה או תרופות מרדימות. | הירדמות בזמן קריאה, צפייה בטלוויזיה או נסיעה. |
מטא־אנליזה מ-2026 הראתה קשר חלש בלבד בין fatigue סובייקטיבית לבין fatigability קוגניטיבית שנמדדה באופן אובייקטיבי — המתאם המשוקלל היה כ-r = 0.19. לכן תוצאה תקינה במבחן קוגניטיבי קצר אינה אומרת שהמטופל “לא יכול להיות עייף”, ועייפות סובייקטיבית קשה אינה בהכרח מלווה בירידה מהירה בביצועים אובייקטיביים.
ל-fatigue אין מנגנון יחיד. בדרך כלל היא נובעת משילוב של שינויים ראשוניים הקשורים למחלה עצמה ושל גורמים משניים שלעיתים קרובות ניתן לתקן.
לאחר פגיעה ב-CNS המוח עשוי להזדקק לגיוס משאבים רבים יותר כדי לבצע משימה מוכרת. המטופל עדיין יכול לבצע אותה, אך ה“מחיר” האנרגטי והקוגניטיבי שלה נעשה גבוה יותר.
זו אחת הסיבות לכך ש-fatigue יכולה להופיע גם כאשר ה-EDSS נמוך יחסית.
חוסר שינה, נדודי שינה, דום נשימה חסימתי בשינה, תסמונת רגליים חסרות מנוחה, כאב, ספסטיות או השתנה תכופה בלילה.
דיכאון וחרדה יכולים להחמיר fatigue, אך אין להסביר אוטומטית עייפות כסיבה פסיכולוגית.
תרופות מרדימות, חלק מהתרופות נוגדות הפרכוסים, מרפי שרירים ותרופות נוספות יכולים להגביר תשישות או ישנוניות ביום.
אנמיה, חסר ברזל או B12, מחלות בלוטת התריס והפרעות מטבוליות אחרות נבדקות לפי הצורך הקליני.
כאב, ספסטיות, הפרעות הליכה והצורך לפצות באופן מתמיד על חולשה מגדילים את העלות האנרגטית של הפעילות.
גם עלייה קלה בטמפרטורת הגוף יכולה להחמיר זמנית הולכה בסיבים שעברו דמיאלינציה ולהגביר fatigue ותסמינים ישנים נוספים.
אי אפשר לאשר עייפות באמצעות בדיקת דם אחת או MRI. ההערכה מבוססת על התסמין עצמו, ההשפעה שלו על החיים וחיפוש אחר גורמים שניתן לתקן.
מתי fatigue מתחילה, כיצד היא משתנה במהלך היום והאם יש קשר לחום, שינה, מאמץ, עבודה, זיהומים או תרופות.
נפוצים במיוחד FSS, Modified Fatigue Impact Scale (MFIS) ו-Fatigue Scale for Motor and Cognitive Functions (FSMC). הם מודדים היבטים שונים של התסמין ואינם ניתנים להחלפה זה בזה.
לפי הצורך מעריכים ישנוניות ביום, דום נשימה בשינה, נדודי שינה, דיכאון וחרדה.
לפי המצב עשויים להידרש ספירת דם, ferritin, B12, TSH ובדיקות נוספות. היקף הבירור נקבע לפי האנמנזה והתסמינים.
בשנת 2026, umbrella review גדול שכלל 46 סקירות שיטתיות עם מטא־אנליזות הראה שדווקא פעילות גופנית מובנית נותנת את האפקט העקבי ביותר בין הגישות שנחקרו לעייפות הקשורה לטרשת נפוצה.
נותנת אפקט ממוצע קטן אך עקבי יחסית. ניתן לבחור הליכה, אופניים, מכשיר אליפטי, שחייה או פעילות אחרת שניתנת לסבול.
מטא־אנליזות מודרניות מצביעות גם הן על תועלת. יש להתקדם בהדרגה, במיוחד כאשר קיימים חולשה, ספסטיות או הפרעת שיווי משקל.
יוגה, תרגילי שיווי משקל ותוכניות משולבות עשויים לעזור, אך גודל האפקט משתנה במידה ניכרת בין המחקרים.
המטרה היא להגדיל בהדרגה את הפעילות הנסבלת בלי לעורר החמרה ממושכת. בהפרעת הליכה, ספסטיות, רגישות משמעותית לחום או מוגבלות גבוהה, עדיף להתאים את התוכנית יחד עם פיזיותרפיסט.
CBT ל-fatigue אינו ניסיון לשכנע את המטופל שהתסמין “פסיכולוגי”. המטרה היא לשנות דפוסי התנהגות, שינה, עומס ותגובה לתסמין שעלולים לשמר את מעגל התשישות.
מטא־אנליזה מ-2024 אישרה שטיפול קוגניטיבי־התנהגותי מפחית fatigue בטרשת נפוצה. האפקט חשוב במיוחד כאשר העייפות מלווה בהפרעת שינה, חרדה, catastrophizing או פעילות לא סדירה.
המטופל לומד לחלק משימות, לתכנן את הפעילויות הקשות ביותר לשעות שבהן האנרגיה גבוהה יותר, להשתמש בהפסקות התאוששות קצרות ולהפחית הוצאות אנרגיה מיותרות.
אצל חלק מהמטופלים גם עלייה קלה בטמפרטורת הגוף מחמירה זמנית את הולכת הדחף בסיבי עצב שעברו דמיאלינציה. זהו אחד המנגנונים של תופעת Uhthoff.
חום וחדרים לא מאווררים יכולים להחמיר לא רק fatigue אלא גם תסמינים ישנים של ראייה, תנועה או תחושה.
פעילות עצמה מועילה, אך ברגישות משמעותית לחום יש חשיבות לטמפרטורת החדר, לאוורור ולתכנון ההתאוששות.
בריכה קרירה, מיזוג אוויר, אפודי קירור ואמצעים נוספים עשויים לתת שיפור תפקודי זמני אצל מטופלים רגישים לחום.
אין כיום תרופה בעלת יעילות עקבית שניתנת לשחזור ברוב המטופלים עם fatigue הקשורה לטרשת נפוצה. לכן טיפול תרופתי נשקל באופן אישי, לאחר הערכת גורמים משניים וגישות לא־תרופתיות.
| תרופה / גישה | מה ידוע | משמעות מעשית |
|---|---|---|
| Amantadine | מחקרים מוקדמים קטנים הצביעו על תועלת מתונה, אך במחקר crossover גדול, מבוקר פלצבו, TRIUMPHANT-MS, amantadine לא היה עדיף על פלצבו. | לעיתים נעשה בו ניסיון off-label לאחר הערכה אישית, אך אין מקום לרשום אותו אוטומטית לכל מטופל עם fatigue. |
| Modafinil | ב-TRIUMPHANT-MS הוא לא היה עדיף על פלצבו. ב-COMBO-MS 2024, modafinil, CBT והשילוב ביניהם היו קשורים לשיפור קליני משמעותי דומה, אך למחקר לא הייתה קבוצת פלצבו. | אפשר לדון בו באופן אישי, במיוחד כאשר יש ישנוניות משמעותית ביום, אך הנתונים אינם תומכים ביעילות אוניברסלית. |
| Methylphenidate | גם הוא לא היה טוב יותר מפלצבו ב-TRIUMPHANT-MS, ותופעות לוואי היו שכיחות יותר מאשר עם פלצבו. | אינו חלק מהטיפול השגרתי הסטנדרטי ב-MS-related fatigue. |
| נוגדי דיכאון | עשויים להפחית fatigue כאשר לדיכאון יש תרומה משמעותית. חלק מההנחיות מאפשרות דיון אישי ב-off-label של תרופות מסוימות. | המטרה העיקרית היא טיפול בדיכאון הנלווה, ולא מתן אוטומטי כ“תרופה לעייפות”. |
אין נתונים משכנעים שדיאטה מסוימת מפחיתה במיוחד MS-related fatigue. תזונה בריאה חשובה לבריאות הכללית, אך זו שאלה אחרת.
יש לתקן חסר ב-B12. אך זריקות B12 אינן טיפול ב-fatigue אצל מטופל שרמת הוויטמין שלו תקינה.
קפאין יכול להגביר ערנות באופן זמני, אך אינו טיפול מוכח בעייפות פתולוגית בטרשת נפוצה ועלול לפגוע בשינה.
tDCS ושיטות אחרות נחקרות, ובחלק מהמטא־אנליזות מופיע אות קצר טווח של יעילות, אך הן עדיין אינן טיפול סטנדרטי ב-fatigue.
אצל מטופלים רבים הבעיה העיקרית של fatigue אינה הציון בסולם, אלא חוסר היכולת לחזות כמה אנרגיה תישאר באמצע היום או בסופו.
להשאיר את הפעילויות הקשות לשעות שבהן האנרגיה בדרך כלל גבוהה יותר, ואת המשימות הפחות חשובות לתקופות של ירידה בתפקוד.
שילוב פעילות עם הפסקות קצרות לעיתים קרובות מועיל יותר מאשר ויתור מוחלט על פעילות גופנית וחברתית.
שעות גמישות, אפשרות לעבודה מהבית, עבודה בישיבה, מיזוג אוויר והפחתת תנועה מיותרת יכולים לשנות משמעותית את התוצאה התפקודית.
1. לא להתייחס ל-fatigue כאל “חלק בלתי נמנע מטרשת נפוצה” שפשוט צריך לסבול.
2. לא להתחיל בחיפוש אחר “התרופה החזקה ביותר”. קודם להגדיר את סוג התסמין ולחפש גורמים משניים.
3. להשתמש בפעילות גופנית מובנית ובגישות התנהגותיות כבסיס לטיפול, תוך התאמה למוגבלות ולרגישות לחום.
4. לשקול טיפול תרופתי באופן אישי ולהעריך אותו לא לפי התחושה הסובייקטיבית בימים הראשונים, אלא לפי מטרה תפקודית שנקבעה מראש.
5. כאשר אופייה של fatigue משתנה, להעריך מחדש שינה, תרופות, גורמים רפואיים כלליים ואת מצב הטרשת הנפוצה עצמה.
חשוב להבין איזה מנגנון גורם לאובדן האנרגיה והתפקוד.
זהו מצב שמצדיק הערכת גורמים הקשורים לשינה, דיכאון, תרופות, deconditioning ו-MS-related fatigue ראשונית.
לפעמים הבעיה אינה בבחירת התרופה אלא בזיהוי שגוי של מנגנון התסמין.
החמרה חדשה ומתמשכת דורשת הערכה מחדש של גורמים נלווים ושל מהלך הטרשת הנפוצה.
כאשר קיימת עייפות משמעותית על רקע טרשת נפוצה, ניתן להעריך את התרומה של המחלה עצמה, שינה, מצב רוח, תרופות, כאב, ספסטיות, הפרעות הליכה, רגישות לחום וגורמים רפואיים כלליים.
מטרת הייעוץ היא לבנות תוכנית אישית שבה הטיפול ב-fatigue קשור לתפקוד האמיתי של המטופל ולא רק לציון בשאלון.
החומר עודכן בספטמבר 2026.