רעד בטרשת נפוצה קשור לרוב לפגיעה במסלולים הצרבלו־תלמו־קורטיקליים ולעיתים קרובות מלווה באטקסיה, ירידה בדיוק התנועה והפרעות שיווי משקל. לצורך טיפול חשוב להעריך לא רק את חומרת הרעד, אלא גם את סוגו, את השפעתו על תפקוד היד ואת התרומה של הפרעות נוירולוגיות נוספות.
לפי סקירה שיטתית מ-2025, השכיחות המשוקללת של רעד אצל אנשים עם טרשת נפוצה הייתה כ-33%, אם כי ההערכות היו שונות מאוד בין המחקרים. במדגמים גדולים יותר השכיחות הייתה קרובה ל-22%.
הרעד האופייני ביותר בטרשת נפוצה קשור לפגיעה ברשת הצרבלו־תלמו־קורטיקלית, האחראית על הדיוק והחלקות של התנועה.
נגעי דמיאלינציה ושינויים אטרופיים עלולים לפגוע בתיקון התנועה בזמן אמת.
התלמוס משתתף בהעברה ובאינטגרציה של אותות מוטוריים. פגיעה בו עלולה להגביר תנודות פתולוגיות.
לא רק נגעים בודדים חשובים, אלא גם פגיעה במסלולים המחברים בין המוחון, התלמוס והקורטקס המוטורי.
מתגבר ככל שהיד מתקרבת למטרה: במבחן אצבע–אף, בכתיבה, בשימוש בסכו"ם או בעבודה עם חפצים קטנים.
זהו הסוג האופייני ביותר של רעד הקשור לפגיעה במוחון.
מופיע או מתחזק כאשר המטופל מחזיק את היד בתנוחה מסוימת. הוא יכול להופיע יחד עם מרכיב אינטנציוני.
אינו אופייני לרעד צרבלי טיפוסי בטרשת נפוצה. אם הוא בולט, יש לשקול פרקינסוניזם או סיבה נוספת אחרת.
אצל מטופל עם טרשת נפוצה יכולים להופיע במקביל רעד, דיסמטריה, הפרעת קואורדינציה, חולשה ואטקסיה תחושתית. גם אם מצליחים להפחית את הרעד עצמו, תפקוד היד יכול להישאר מוגבל בגלל מרכיבים אחרים של התסמונת הצרבלית.
בדרך כלל דו־צדדי ובעיקר פוסטורלי וקינטי. ייתכן סיפור משפחתי. סימנים צרבליים או מוקדיים אחרים יכולים להיעדר.
בדרך כלל בולט יותר במנוחה, יכול להיות אסימטרי ולהופיע יחד עם ברדיקינזיה, ריגידיות ושינויים אופייניים בתנועה.
מאפיינים אופייניים כוללים שונות, שינוי עם הסחת קשב, entrainment וסימנים חיוביים נוספים של הפרעת תנועה פונקציונלית.
רעד יכול להחמיר בתירוטוקסיקוזיס, היפוגליקמיה ובשימוש בתרופות מסוימות, כולל ממריצים, lithium, valproate וחלק מנוגדי הדיכאון.
חשוב להבין האם הרעד מופיע במנוחה, בהחזקת תנוחה, בזמן תנועה או בהתקרבות למטרה.
מעריכים אטקסיה, דיסמטריה, חולשה, תחושה, דיבור, הליכה ושיווי משקל.
לפי הצורך בוחנים מחדש מעורבות של המוחון, גזע המוח, התלמוס והמסלולים הקשורים, וכן את הפעילות הכללית של הטרשת הנפוצה.
ניתן להשתמש בסולם Bain, בהקלטת וידאו, ניתוח כתב יד, ספירלת ארכימדס, אקסלרומטריה והערכת ביצוע של משימות יומיומיות מסוימות.
אין כיום תרופה אוניברסלית שמצליחה לשלוט באופן אמין ברעד צרבלי בטרשת נפוצה. בפועל הטיפול נבנה סביב המטרה התפקודית של המטופל ולעיתים קרובות משלב כמה גישות.
| גישה | מתי יכולה לעזור | מגבלות |
|---|---|---|
| Propranolol | יכול לעזור כאשר יש מרכיב פוסטורלי משמעותי. | ההשפעה על רעד צרבלי טיפוסי בטרשת נפוצה לעיתים קרובות מוגבלת. |
| Clonazepam | יכול לעיתים להפחית את חומרת הרעד אצל מטופלים מסוימים. | ישנוניות, נפילות, השפעות קוגניטיביות וסיכון לתלות מגבילים שימוש ממושך. |
| Levetiracetam ותרופות אנטי־פרכוסיות אחרות | משמשות לעיתים באופן אינדיבידואלי ברעד עמיד לטיפול. | תוצאות המחקרים אינן אחידות ואין בסיס ראיות משכנע. |
| קנבינואידים | יכולים להינתן לתסמינים אחרים של טרשת נפוצה לפי ההתוויות. | מחקרים מבוקרים לא הראו השפעה אמינה דווקא על רעד. |
| Botulinum toxin type A | ניתן לשקול ברעד חמור של הגפה העליונה, כאשר אפשר לזהות את השרירים שיוצרים את התנועה הפתולוגית. | נדרש לבחור שרירים ומינונים באופן אישי. הסיכון העיקרי הוא חולשה מוגזמת. |
Botulinum toxin אינו מטפל בטרשת הנפוצה עצמה, אך אצל מטופלים שנבחרו בקפידה הוא עשוי להפחית את אמפליטודת הרעד ולשפר ביצוע של משימות מסוימות ביד.
כאשר הרעד נוצר על ידי מספר מוגבל יחסית של שרירים ואפשר להפחית את התנועה הפתולוגית בלי לפגוע באופן משמעותי בכוח התפקודי שנותר.
במינון גבוה מדי או בבחירת שרירים לא מתאימה, החולשה עלולה לפגוע בתפקוד היד יותר מהרעד המקורי.
במחקר אקראי, זריקות botulinum toxin type A שיפרו את חומרת הרעד, הכתיבה וציור הספירלה בהשוואה לפלצבו. עם זאת, חולשה לאחר הזרקה הייתה שכיחה יותר, ולכן התוצאה תלויה במידה רבה בבחירה מדויקת של השרירים ובמינון.
יציבות פרוקסימלית טובה יותר עשויה לעיתים לשפר את השליטה בתנועת כף היד והאמה.
ניתן להתאים כתיבה, אכילה, שימוש במחשב, חפצים ביתיים וסביבת עבודה.
משקולות ליד, אורתזות ואביזרים מיוחדים יכולים לעיתים להפחית את ההשלכות התפקודיות של הרעד, אם כי האפקט אישי.
ידיות מעובות, כפיות מייצבות ואביזרים נוספים יכולים לשפר עצמאות בזמן אכילה.
כאשר רעד מופיע יחד עם אטקסיה, יש לעבוד בנפרד גם על שיווי משקל ועל מניעת נפילות.
אצל חלק מהמטופלים הוא מפחית זמנית את אמפליטודת הרעד ויכול לשמש לפני משימה תפקודית מסוימת.
מפותחות מערכות שמזהות תנועה פתולוגית ומפחיתות את האמפליטודה שלה באופן מכני או אלקטרוני. הנתונים לגבי רעד בטרשת נפוצה עדיין מוגבלים.
אולטרסאונד ממוקד נחקר באופן נרחב ברעד חיוני ובסוגים נוספים של רעד. הניסיון ברעד הקשור לטרשת נפוצה עדיין מוגבל, ולכן אין לראות בשיטה טיפול סטנדרטי.
ניתן לשקול DBS אצל מטופלים שנבחרו בקפידה רבה עם רעד חמור שמגביל באופן משמעותי את התפקוד ואינו מגיב לטיפול תרופתי ולשיקום.
בסקירה שיטתית ובמטא־אנליזה של 17 מחקרים שכללו 168 מטופלים, שיפור ברעד לאחר DBS תואר בכ-73%.
עם זאת, תוצאות המחקרים היו הטרוגניות מאוד, ורוב הנתונים לא הגיעו ממחקרים אקראיים גדולים ומודרניים.
גם כאשר הרעד פוחת באופן משמעותי, אטקסיה, דיסמטריה, חולשה או הפרעות תחושה שנותרות יכולות להגביל את התוצאה התפקודית.
היעלמות מלאה של רעד צרבלי משמעותי אינה שכיחה. המטרה המעשית היא להפחית את השפעתו על תפקודים מסוימים ולשמור על עצמאות מרבית.
להחזיק כוס, להשתמש בכף ובמזלג ולהפחית שפיכת נוזלים.
לשפר את הדיוק בכתיבה, בהקלדה ובשימוש במסך מגע.
להקל על לבוש, היגיינה ופעולות יום־יומיות נוספות.
חשוב להבין מה מגביל את התנועה יותר: הרעד עצמו, אטקסיה, חולשה או שילוב ביניהם.
ניתן להעריך מחדש את אבחנת הרעד, את ההיגיון בטיפול התרופתי הנוכחי ואת האפשרות לטיפול בבוטולינום או שיקום.
חשוב להעריך מראש האם הפחתת הרעד אכן צפויה לשפר את התפקוד באופן משמעותי.
רעד חדש במנוחה, אסימטריה בולטת או החמרה מהירה דורשים אבחנה מבדלת מחדש.
אצל מטופל עם רעד על רקע טרשת נפוצה ניתן להעריך את סוג הרעד והמנגנון שלו, את הקשר להפרעות נוירולוגיות אחרות ואת האפשרויות לטיפול תרופתי, בוטולינום, שיקום ושיטות נוירומודולציה.
החומר עודכן בספטמבר 2026.