הטיפול המודרני במיגרנה כולל הן טיפול בהתקף עצמו והן טיפול מונע. לצד NSAIDs וטריפטנים קיימים כיום גם גפנטים, נוגדנים מונוקלונליים כנגד CGRP או הקולטן שלו וטיפול בבוטולינום טוקסין. בחירת הטיפול נעשית בהתאם לתדירות ולחומרת ההתקפים, למחלות נלוות, לתגובה לטיפולים קודמים ולהעדפות המטופל.
כאשר ההתקפים נדירים, המטרה העיקרית היא להפסיק במהירות וביעילות את הכאב ואת התסמינים הנלווים. כאשר ההתקפים תכופים, ממושכים או גורמים לפגיעה משמעותית בתפקוד, נשקל טיפול מונע. במיגרנה כרונית יש מקום מבוסס גם לטיפול בבוטולינום טוקסין לפי פרוטוקול PREEMPT.
מיגרנה היא מחלה נוירולוגית ראשונית הקשורה לעוררות מוגברת של מערכות התחושה במוח ולהפעלת המערכת הטריגמינו-וסקולרית. אחד המתווכים המרכזיים במנגנון המיגרנה הוא CGRP (calcitonin gene-related peptide).
CGRP משתתף בהעברת אותות כאב, בסנסיטיזציה של המסלולים הטריגמינליים ובוויסות הטונוס הווסקולרי. הבנת המנגנון הזה הובילה לפיתוח טיפולים החוסמים באופן ישיר את CGRP או את הקולטן שלו: נוגדנים מונוקלונליים וגפנטים.
מטרת הטיפול האקוטי היא, ככל האפשר, להשיג היעלמות של הכאב ושל התסמין הנלווה המטריד ביותר בתוך השעות הראשונות ולהקטין את הסיכון לחזרת ההתקף. בדרך כלל מומלץ ליטול את הטיפול בשלב מוקדם של ההתקף, לפני שהכאב מגיע לעוצמה המרבית.
שימוש תכוף בתרופות לטיפול בהתקף עלול לגרום לכאב ראש כתוצאה משימוש יתר בתרופות. באופן כללי, שימוש במשככי כאבים פשוטים ב-15 ימים או יותר בחודש, או בטריפטנים ובתכשירים משולבים ב-10 ימים או יותר בחודש במשך יותר משלושה חודשים, מעלה את הסיכון לכך.
טריפטנים הם עדיין מהטיפולים הספציפיים היעילים ביותר להתקפי מיגרנה בינוניים וקשים. בין התרופות בקבוצה: סומטריפטן, ריזטריפטן, זולמיטריפטן, אלטריפטן ואחרות.
הם פועלים בעיקר דרך קולטני 5-HT1B/1D ומדכאים את פעילות המערכת הטריגמינו-וסקולרית. אם טריפטן אחד אינו יעיל, לעיתים ניתן להשיג תגובה עם טריפטן אחר, ובמקרים מסוימים ניתן לשלב טריפטן עם NSAID.
לטריפטנים יש השפעה מכווצת כלי דם ולכן הם אינם מתאימים לחלק מהמטופלים עם מחלת לב איסכמית, שבץ בעבר, מחלת עורקים היקפית או יתר לחץ דם שאינו מאוזן. במצבים כאלה ניתן לשקול טיפולים ללא השפעה ואזוקונסטריקטיבית.
גפנטים הם אנטגוניסטים מודרניים לקולטן CGRP. הם משמשים לטיפול בהתקף מיגרנה, וחלק מהתרופות בקבוצה מאושרות גם לטיפול מונע. בניגוד לטריפטנים, גפנטים אינם גורמים לכיווץ כלי דם.
בהתאם למדינה ולזמינות, לטיפול בהתקף ניתן להשתמש באוברוגפנט, רימגפנט וכן בזבגפנט בתרסיס אף. רימגפנט קיים גם כטבליה מתמוססת בפה ויכול לשמש הן לטיפול בהתקף והן למניעת מיגרנה אפיזודית.
גפנטים יכולים להתאים במיוחד כאשר טריפטנים אינם יעילים, אינם נסבלים היטב או אינם רצויים בגלל התוויות נגד וסקולריות. עם זאת, היעדר ואזוקונסטריקציה אינו אומר שאין מגבלות כלל: יש להביא בחשבון אינטראקציות בין-תרופתיות, תפקודי כבד וכליה, וכן אזהרות עדכניות בנוגע לאפשרות של עלייה בלחץ הדם או תופעת ריינו בחלק מהתכשירים.
לסמידיטן הוא אגוניסט סלקטיבי לקולטן 5-HT1F ללא השפעה ואזוקונסטריקטיבית משמעותית מבחינה קלינית. ניתן להשתמש בו לטיפול בהתקף אצל מטופלים שאינם מתאימים לטריפטנים. המגבלות העיקריות הן סחרחורת וישנוניות; לאחר נטילת התרופה יש לפעול בהתאם להנחיות בנוגע לנהיגה.
כאשר קיימות בחילה או הקאה משמעותיות, ניתן לשלב טיפול נגד בחילה ולהשתמש בצורות מתן שאינן דרך הפה, כגון תרסיס אף או זריקה. הדבר רלוונטי במיוחד כאשר בזמן ההתקף קיימת ירידה בספיגה ממערכת העיכול.
אלו עדיין אפשרויות טיפול יעילות, אך השימוש בהן עלול להיות מוגבל בשל תופעות לוואי ובשל הצורך בטיטרציה הדרגתית של המינון.
הטיפולים המונעים המכוונים למסלול CGRP כוללים נוגדנים מונוקלונליים וכן חלק מהגפנטים. לפי נייר העמדה של American Headache Society משנת 2024, ניתן לשקול טיפול ממוקד CGRP כאפשרות קו ראשון למניעת מיגרנה, ללא צורך מחייב בכישלון קודם של שתי קבוצות טיפול מונע ותיקות. בפועל, כללי הזכאות והמימון משתנים בין מדינות ובין קופות ומבטחים.
רוב התרופות ניתנות בזריקה תת-עורית אחת לחודש או אחת לשלושה חודשים; אפטינזומאב ניתן בעירוי תוך-ורידי. הטיפולים מיועדים למיגרנה אפיזודית או כרונית בהתאם להתוויה של התרופה הספציפית.
היתרונות כוללים תדירות מתן נמוכה יחסית וסבילות טובה ברוב המטופלים. תופעות לוואי אפשריות כוללות תגובה מקומית באזור ההזרקה, עצירות בחלק מהתכשירים ותופעות נוספות נדירות יותר. בחירת התרופה נעשית באופן פרטני.
תרופות אלה מהוות חלופה פומית לטיפולים המוזרקים המכוונים ל-CGRP. בבחירת גפנט יש להתחשב באינטראקציות בין-תרופתיות, בתפקודי כבד וכליה, במחלות נלוות ובתרופות נוספות שהמטופל נוטל.
אונאבוטולינום טוקסין A משמש לטיפול מונע במיגרנה כרונית. לפי הקריטריונים הבינלאומיים, מיגרנה כרונית מוגדרת ככאב ראש ב-15 ימים או יותר בחודש במשך יותר משלושה חודשים, כאשר לפחות 8 ימים בחודש הם בעלי מאפיינים של מיגרנה.
הטיפול מבוסס על פרוטוקול PREEMPT. הפרוטוקול הבסיסי כולל 155 יחידות ב-31 נקודות הזרקה באזור הראש והצוואר, בדרך כלל אחת לכ-12 שבועות. במסגרת פרוטוקול PREEMPT ניתן להוסיף נקודות הזרקה ולהגיע למינון כולל של עד 195 יחידות ועד 39 נקודות.
את יעילות הטיפול יש להעריך לאורך מספר מחזורי טיפול ולא לאחר טיפול בודד. אצל חלק מהמטופלים הירידה המשמעותית ביותר בתדירות כאבי הראש ניכרת לאחר המחזור השני או השלישי.
כאשר טיפול מונע יחיד אינו מספיק, ניתן במקרים מתאימים לשלב בוטולינום טוקסין עם טיפול ממוקד CGRP. ההחלטה על טיפול משולב מתקבלת באופן פרטני.
| טיפול | טיפול בהתקף | מניעה | מאפיינים עיקריים |
|---|---|---|---|
| NSAIDs / משככי כאבים | כן | לא | מתאימים להתקפים קלים ובינוניים רבים; חשוב לעקוב אחר תדירות השימוש. |
| טריפטנים | כן | לא | יעילים מאוד אצל מטופלים רבים, אך יש להביא בחשבון התוויות נגד וסקולריות. |
| גפנטים | כן | כן | אינם גורמים לוואזוקונסטריקציה; לכל תרופה התוויות ומשטר מינון משלה. |
| נוגדנים מונוקלונליים ל-CGRP | לא | כן | טיפול מונע ספציפי למיגרנה, בדרך כלל בזריקות בתדירות נמוכה יחסית או בעירוי. |
| בוטולינום טוקסין | לא | כן, במיגרנה כרונית | פרוטוקול PREEMPT, בדרך כלל אחת לכ-12 שבועות. |
אין אסטרטגיית טיפול אחת המתאימה לכל המטופלים עם מיגרנה. אצל מטופל אחד טריפטן עשוי להספיק ללא צורך בטיפול מונע, ואילו מטופל אחר יזדקק לגפנט, לנוגדן מונוקלונלי כנגד CGRP או לבוטולינום טוקסין. בפועל, בחירת הטיפול נעשית לפי מספר ימי המיגרנה, חומרת התסמינים, מחלות נלוות, תגובה לטיפולים קודמים, אורח החיים והעדפות המטופל.