מעכבי Bruton tyrosine kinase (BTK) כבר אינם רק אפשרות ניסיונית רחוקה. בשנת 2026 תרופה אחת מהקבוצה — tolebrutinib — קיבלה אישור באיחוד האירופי לקבוצה מוגדרת של מטופלים עם טרשת נפוצה משנית־מתקדמת, בעוד fenebrutinib ו-remibrutinib הציגו תוצאות חיוביות במחקרי שלב III.
עם זאת, התוצאות שונות באופן משמעותי בין התרופות. לכן נכון יותר לא לדבר על “אפקט קבוצתי של BTK”, אלא להעריך כל תרופה בנפרד, יחד עם צורת הטרשת הנפוצה, נקודות הסיום במחקר ופרופיל הבטיחות.
BTK הוא אנזים תוך־תאי המשתתף באיתות ובהפעלה של לימפוציטים מסוג B ושל מספר אוכלוסיות תאים של מערכת החיסון המולדת. חלק ממעכבי BTK מסוגלים לעבור את מחסום הדם–מוח ולהשפיע על תאי חיסון בתוך מערכת העצבים המרכזית.
BTK משתתף במסלולי האיתות של הקולטן בתאי B. עיכוב BTK מפחית אקטיבציה פתולוגית של תאי B, אך בניגוד לטיפול anti-CD20 אינו בהכרח גורם לדלדול עמוק שלהם.
BTK מתבטא גם בתאים ממקור מיאלואידי, כולל microglia. לכן התרופות בקבוצה נחקרות כאפשרות להשפיע על דלקת כרונית בתוך ה-CNS.
העניין במעכבי BTK גדל עם ההבנה של הביולוגיה הפרוגרסיבית של טרשת נפוצה ושל הצטברות נכות גם ללא התקפים ברורים.
| תרופה | נתונים עיקריים | צורת טרשת נפוצה | סטטוס |
|---|---|---|---|
| Tolebrutinib Cenrifki | HERCULES: ירידה בסיכון להתקדמות נכות מאושרת ב-nrSPMS | SPMS ללא התקפים | מאושר באיחוד האירופי |
| Fenebrutinib | FENhance 1/2: עדיפות על teriflunomide בשיעור ההתקפים; FENtrepid: non-inferiority מול ocrelizumab בנקודת הסיום העיקרית ב-PPMS | RMS ו-PPMS | בבדיקה רגולטורית |
| Remibrutinib | REMODEL-1/2: תוצאות topline חיוביות בשלב III לגבי שיעור התקפים ופעילות MRI | RMS | תרופה מחקרית |
| Evobrutinib | מחקרי שלב III לא הראו עדיפות על teriflunomide | RMS | התוכנית לא אישרה את היעילות הצפויה |
| Orelabrutinib | השפעה משמעותית על MRI במחקרים מוקדמים | RMS | שלב פיתוח מוקדם יותר |
המחקר החשוב ביותר של tolebrutinib הוא HERCULES במטופלים עם טרשת נפוצה משנית־מתקדמת ללא התקפים. התרופה הושוותה לפלצבו, והמוקד העיקרי היה הצטברות נכות.
הסיכון להתקדמות נכות מאושרת במשך 6 חודשים היה נמוך יותר עם tolebrutinib.
שיעור זה מהמשתתפים הגיע לנקודת הסיום העיקרית של התקדמות נכות.
שיעור זה מהמשתתפים הגיע לאותה נקודת סיום בקבוצת הביקורת.
ביוני 2026 אישרה הנציבות האירופית את Cenrifki (tolebrutinib) למבוגרים עם טרשת נפוצה משנית־מתקדמת שלא חוו התקפים בשנתיים שקדמו לכך.
אצל מטופל עם SPMS ללא התקפים, הבעיה העיקרית אינה התקפים תכופים אלא הצטברות הדרגתית של חסר נוירולוגי. לכן HERCULES חשוב כניסיון להשפיע על ההתקדמות עצמה, ולא רק על פעילות דלקתית קלאסית.
עוד על זיהוי מעבר למחלה פרוגרסיבית: טרשת נפוצה משנית־מתקדמת.
בשני מחקרי GEMINI, tolebrutinib לא הראה עדיפות על teriflunomide בשיעור ההתקפים השנתי. זהו דוגמה חשובה לכך שלא נכון לראות במעכבי BTK פשוט “טבליות חזקות חדשות נגד התקפים”.
בניתוח משולב של GEMINI נצפה אות לגבי החמרת נכות מאושרת במשך 6 חודשים, אך בגלל היררכיית הניתוח הסטטיסטי אין לפרש זאת כיתרון פורמלי עצמאי שהוכח.
מחקר PERSEUS ב-טרשת נפוצה ראשונית־מתקדמת לא הגיע לנקודת הסיום העיקרית. גם כאן רואים שאפילו עבור אותה תרופה, התוצאה תלויה בצורה הקלינית של המחלה.
Fenebrutinib שונה מרוב התרופות האחרות בקבוצה בכך שהוא מעכב BTK הפיך ולא־קוולנטי. בשנת 2026 הוצגו תוצאות משלושה מחקרי שלב III מרכזיים.
בהשוואה ל-teriflunomide, שיעור ההתקפים השנתי ירד ב-51.1% ב-FENhance 1 וב-58.5% ב-FENhance 2.
גם מספר הנגעים הפעילים החדשים ב-MRI ירד משמעותית. נצפו מגמות חיוביות במדדי התקדמות, אך המסקנות המרכזיות של המחקרים נוגעות קודם כול לשליטה בפעילות דלקתית התקפית.
Fenebrutinib הושווה לא לפלצבו אלא ל-ocrelizumab. המחקר השיג את המטרה העיקרית של non-inferiority לגבי התקדמות נכות מאושרת משולבת במשך 12 שבועות.
יחס הסיכונים היה 0.88 לעומת ocrelizumab; מבחינה מספרית הסיכון היה נמוך ב-12%, אך המחקר תוכנן בעיקר להוכיח non-inferiority.
Fenebrutinib עדיין אינו טיפול רשום שגרתי בטרשת נפוצה. התוכנית הוגשה לבחינה רגולטורית, והמקום הסופי של התרופה בטיפול יהיה תלוי לא רק ביעילות אלא גם בהערכת הבטיחות הסופית.
ב-1 בספטמבר 2026 פורסמו תוצאות שני מחקרי שלב III, REMODEL-1 ו-REMODEL-2, במטופלים עם טרשת נפוצה התקפית.
בשני המחקרים remibrutinib הפחית באופן מובהק את שיעור ההתקפים השנתי בהשוואה ל-teriflunomide.
דווחה עדיפות במדדי MRI משניים מרכזיים של פעילות דלקתית.
בניתוח המשולב נצפה אות חיובי לגבי התקדמות נכות מאושרת, כולל תוצאה nominally significant לגבי 6-month CDP.
בהודעה הראשונית של החברה לא זוהה אות לפגיעה כבדית תרופתית מהסוג שנצפה בחלק מתוכניות BTK אחרות. עם זאת, עד פרסום מלוא הנתונים אין לראות בכך יתרון בטיחותי השוואתי סופי.
Evobrutinib היה אחד ממעכבי BTK הראשונים שהראו השפעה משמעותית על MRI בשלב II. עם זאת, במחקרי evolutionRMS 1 ו-2 התרופה לא הייתה עדיפה על teriflunomide בנקודת הסיום הקלינית העיקרית.
בטיחות כבדית הייתה מגבלה נוספת. הניסיון הזה שינה באופן משמעותי את הגישה לקבוצת BTK: כיום בוחנים לא רק חדירה ל-CNS ועיכוב BTK, אלא גם סלקטיביות, pharmacokinetics ובטיחות של כל תרופה בנפרד.
Ocrelizumab, ofatumumab וטיפולים נוספים באסטרטגיה זו מפחיתים באופן משמעותי פעילות של תאי B פריפריים ויש להם יעילות גבוהה ומבוססת היטב נגד התקפים ופעילות MRI חדשה.
היתרונות שלהם הם בסיס ראיות רחב ומקום ברור באסטרטגיית הטיפול המודרנית בטרשת נפוצה.
הם אינם בהכרח גורמים לדלדול עמוק של תאי B, ועשויים להשפיע גם על microglia ועל דלקת compartmentalized בתוך ה-CNS.
עם זאת, הקבוצה עדיין אינה אחידה: היעילות והסיכונים שונים במידה ניכרת בין המולקולות.
כאשר מופיעה פעילות קלינית או פעילות חדשה ב-MRI, חשוב קודם לקבוע האם הטיפול הנוכחי אכן אינו שולט מספיק במחלה. עוד בנושא: מתי צריך להחליף טיפול בטרשת נפוצה.
פגיעה כבדית הנגרמת מתרופה נחשבת סיכון חשוב עם tolebrutinib, ולכן נדרש ניטור מעבדתי קפדני. עליות בטרנסאמינזות נצפו גם בחלק מתוכניות BTK אחרות.
מידת ההשפעה על מערכת החיסון תלויה במולקולה ובסלקטיביות שלה. אין להניח אוטומטית שמעכבי BTK פחות immunosuppressive או בטוחים יותר מנוגדנים מונוקלונליים.
בתרופות חדשות חשובים לא רק 1–2 השנים הראשונות של המחקרים, אלא גם מעקב ממושך, תופעות לוואי נדירות וניסיון שימוש מחוץ למחקרים קליניים.
זהו האישור הראשון של מעכב BTK בטרשת נפוצה והוכחה חשובה לכך שהתקדמות ללא התקפים יכולה להיות יעד טיפולי נפרד.
שתי התרופות הציגו נתוני שלב III חיוביים מול teriflunomide, אך המקום הסופי שלהן בין הטיפולים היעילים מאוד יתבהר לאחר הערכה רגולטורית והצטברות נתוני בטיחות נוספים.
FENtrepid הראה non-inferiority בנקודת הסיום העיקרית לעומת ocrelizumab. הדבר עשוי להיות חשוב למטופלים עם טרשת נפוצה ראשונית־מתקדמת, שבה אפשרויות ה-DMT עדיין מוגבלות.
יש להעריך פעילות מחלה, קצב התקדמות, MRI, סמנים ביולוגיים, טיפול קודם ופרופיל סיכון אישי. סמנים ביולוגיים מודרניים יכולים להשלים את ההערכה, אך אינם מחליפים החלטה קלינית.
בייעוץ ניתן להשוות בין צורת המחלה ופעילותה, דינמיקת MRI, סימני התקדמות, טיפול קודם והסיכונים האישיים, ולאחר מכן לדון באפשרויות מבוססות להמשך האסטרטגיה.
קביעת תור / יצירת קשר