עישון הוא אחד מגורמי הסיכון הניתנים לשינוי המבוססים ביותר בטרשת נפוצה (MS). הוא קשור לא רק לעלייה בסיכון לפתח את המחלה, אלא גם לצבירה מהירה יותר של נכות לאחר האבחנה. ב-NMOSD עם AQP4-IgG חיובי וב-MOGAD התמונה שונה: לא הוכח באופן משכנע שעישון מעלה את הסיכון להופעת המחלה עצמה, אך נתונים חדשים מ-2025–2026 קושרים עישון להחלמה פחות טובה לאחר התקפים ולסיכון גבוה יותר לחסר נוירולוגי שיורי.
בשנת 2026 פורסמו כמה עבודות חשובות שמאפשרות לדייק את ההמלצות. umbrella review גדול ב-MS כלל 11 סקירות שיטתיות ו-97 מחקרים ייחודיים; קוהורט NationMS הפרוספקטיבי סיפק נתונים חדשים על התקדמות נכות; ומטה-אנליזה נפרדת ב-NMOSD וב-MOGAD כימתה את השפעת העישון על ההחלמה לאחר התקפים.
הקשר בין עישון לבין סיכון ל-MS הוא אחד הממצאים האפידמיולוגיים העקביים ביותר בנוירואימונולוגיה. מטה-אנליזות מראות שבקרב מעשנים הסיכון לפתח MS גבוה בממוצע בכפי 1.5 לעומת מי שמעולם לא עישנו. במחקרים רבים קיימת גם תלות במינון: ככל שהחשיפה המצטברת לעישון גבוהה יותר, כך עולה הסיכון.
במחקר Smoking Attributable Risk in Multiple Sclerosis, שכלל 9,419 אנשים עם MS ומספר זהה של ביקורות, הוערך כי 13.1% ממקרי ה-MS באוכלוסייה עשויים להיות מיוחסים לעישון. זהו מדד ברמת האוכלוסייה ולא תחזית אישית.
ה-umbrella review משנת 2026 אישר את התמונה הכללית: עישון סיגריות פעיל וגם עישון נרגילה היו קשורים באופן עקבי לעלייה בסיכון ל-MS. עם זאת, רוב הנתונים הם תצפיתיים ויש שונות בין המחקרים.
ההסבר הסביר ביותר הוא שילוב של מנגנונים: דלקת כרונית בדרכי הנשימה, שינוי בתפקוד מערכת החיסון המולדת והנרכשת, עקה חמצונית ואינטראקציה עם נטייה גנטית. תוארו גם אינטראקציות בין עישון לבין אללי HLA הקשורים לסיכון ל-MS.
מעניין במיוחד הוא רעיון גירוי הריאות: ייתכן שמוצרי הבעירה והדלקת בדרכי הנשימה חשובים יותר לסיכון ל-MS מאשר הניקוטין עצמו.
לאחר אבחנת MS, עישון נשאר גורם שלילי. בקוהורטות שונות הוא נקשר לצבירה מהירה יותר של נכות, להחמרה בהליכה ולמעבר מוקדם יותר למחלה מתקדמת משנית.
במחקר הפרוספקטיבי NationMS מ-2026 נותחו 1,374 אנשים עם MS. עישון נקשר לסיכון גבוה יותר להגיע לערכי EDSS לא רצויים ולתוצאות גרועות יותר ב-Timed 25-Foot Walk.
עם זאת, לא נמצא קשר מובהק בין עישון לבין מספר נגעי T2 או נגעים המאדירים בגדוליניום. כלומר, הנזק מעישון אינו מתבטא בהכרח כ"יותר נגעים ב-MRI". הוא יכול לפעול דרך דלקת כרונית, ניוון עצבי, מנגנונים וסקולריים וירידה ברזרבה הנוירולוגית.
סקירות שיטתיות תומכות בקשר בין עישון לבין צבירה מהירה יותר של נכות וסיכון גבוה יותר למעבר לטרשת נפוצה מתקדמת משנית. ככל שהחשיפה המצטברת גבוהה יותר, כך הקשר נוטה להיות חזק יותר.
זו שאלה מעשית, משום שחלק מהמטופלים חוששים מטיפול תחליפי בניקוטין ולכן ממשיכים לעשן.
קוהורט שוודי גדול מ-2023, שכלל 9,089 אנשים עם MS, השווה עישון פעיל, עישון פסיבי ושימוש בטבק אוראלי ללא עשן. חשיפה פעילה ופסיבית לעשן נקשרה להתקדמות מהירה יותר ב-EDSS, בעוד ששימוש ב-snuff לא הראה קשר דומה.
אין בכך לומר שניקוטין אינו מזיק או להמליץ על טבק ללא עשן. המשמעות המעשית היא שאין להשוות טיפול תחליפי בניקוטין להמשך עישון סיגריות. עבור מטופל שאינו מצליח להפסיק ללא תמיכה תרופתית, מדבקת ניקוטין או תחליף ניקוטין מאושר עדיפים בדרך כלל על המשך שאיפת עשן טבק.
הנתונים על עישון פסיבי ועל הסיכון לפתח MS פחות עקביים מהנתונים על עישון פעיל. ב-umbrella review מ-2026 התוצאות היו מעורבות. עם זאת, בקוהורט השוודי של חולי MS, חשיפה פסיבית נוכחית לעשן נקשרה להתקדמות מהירה יותר ב-EDSS.
נרגילה אינה "צורה קלה" של עישון. סקירה שיטתית ומטה-אנליזה מ-2025 מצאה קשר שלילי בין עישון נרגילה לבין MS, וב-umbrella review מ-2026 נרגילה נכללה בין צורות העישון הקשורות לסיכון גבוה יותר להופעת MS.
הסיכון תלוי גם בחשיפה מצטברת. מבחינה רפואית המטרה היא הפסקה מלאה של שאיפת עשן טבק, ולא רק הפחתת מספר הסיגריות.
לא נכון לומר שעישון מפחית באותה מידה את היעילות של כל הטיפולים משני-המחלה. עם זאת, קיימים אותות תצפיתיים לגבי חלק מהתרופות.
במחקר מ-2023 של מטופלים עם MS התקפי שטופלו בdimethyl fumarate או fingolimod, עישון נוכחי נקשר לסיכון גבוה יותר להתקף ולפעילות מחלה כוללת. לאחר התאמה רב-משתנית הסיכון להתקף נשאר גבוה יותר בקרב מעשנים.
זהו מחקר קטן יחסית ואינו מוכיח אינטראקציה אוניברסלית בין עישון לכל תרופות ה-MS. אך הוא מחזק עיקרון חשוב: טיפול יעיל ב-MS אינו מבטל את הצורך להפסיק לעשן.
ב-NMOSD וב-MOGAD השאלה שונה מ-MS. כיום אין קשר משכנע באותה מידה בין עישון לבין הסיכון לפתח את המחלות עצמן. לעומת זאת, מצטברים נתונים שעישון פוגע בהחלמה לאחר התקף שכבר התרחש.
| מחלה | מה ידוע על הסיכון להופעת המחלה | מה ידוע על הפרוגנוזה אצל מעשנים |
|---|---|---|
| MS | הסיכון מוגבר; נתמך במטה-אנליזות וב-umbrella review | צבירה מהירה יותר של נכות וסיכון גבוה יותר להתקדמות |
| AQP4-NMOSD | לא הוכחה עלייה משכנעת בשכיחות | החלמה פחות טובה לאחר התקפים ויותר נכות שיורית |
| MOGAD | אין די נתונים להוכחת עלייה בסיכון להופעת המחלה | קשר להחלמה לא מלאה ולנכות רבה יותר |
המטה-אנליזה מ-2026 כללה 10 מחקרים שפורסמו בין 2014 ל-2026. ב-AQP4-NMOSD לא נמצא קשר מובהק בין עישון לבין שכיחות המחלה. עם זאת, אצל אנשים עם NMOSD או MOGAD, למעשנים היה סיכון גבוה יותר להחלמה לא מלאה לאחר התקף, עם RR משוקלל של 1.73.
בניתוח לפי מחלה, הקשר היה חזק יותר ב-MOGAD: RR 2.41. ב-AQP4-NMOSD: RR 1.62.
במחקר רב-מרכזי של 442 מטופלים, מעשנים נוכחיים עם MOGAD היו בסיכון גבוה יותר לנכות שיורית לאחר ההתקף הראשון ולאחר אפיזודה ראשונה של דלקת עצב הראייה. גם ב-AQP4-NMOSD עישון נוכחי נקשר לסיכון גבוה יותר לחסר נוירולוגי שיורי.
בקוהורט של MOGAD מ-21 מרכזים בסין נמצא שעישון בעבר או בהווה נקשר לסיכון גבוה יותר לנכות. הקשר עם הישנויות נחלש לאחר התאמות סטטיסטיות. נתון זה מחזק את האפשרות שההשפעה העיקרית של עישון ב-MOGAD מתבטאת באיכות ההחלמה ובצבירת חסר שיורי.
אין כיום נתונים קליניים איכותיים שמוכיחים כי אידוי או מערכות טבק מחומם בטוחים עבור אנשים עם MS, NMOSD או MOGAD.
ה-umbrella review מ-2026 מצא שבסקירות שנכללו לא היו מחקרים שהעריכו ישירות את השפעת הסיגריות האלקטרוניות על הופעת MS או על התקדמותה. לכן הטענה ש"וייפ בטוח ל-MS" אינה מבוססת.
מחקרים ניסיוניים מראים שאירוסול מסיגריות אלקטרוניות עלול לגרום לדיספונקציה אנדותליאלית, דלקת ופגיעה במחסום דם-מוח. אלה בעיקר נתונים פרה-קליניים.
מסקנה מעשית: מעבר מסיגריות לוייפ אינו צריך להיחשב אסטרטגיה נוירולוגית בטוחה לטווח ארוך. אם משתמשים בסיגריה אלקטרונית כשלב זמני להפסקה מלאה, רצוי שהשלב יהיה מוגבל בזמן ובעל יעד ברור — הפסקת עישון.
הנתונים חשובים במיוחד משום שהנזק מעישון אינו אומר ש"מאוחר מדי". להפך, מחקרים מראים תועלת קלינית מהפסקת עישון גם לאחר אבחנת MS.
במחקר של Tanasescu ועמיתיו, כל שנה נוספת ללא עישון נקשרה לירידה הדרגתית בסיכון להגיע ל-EDSS 4 ול-EDSS 6. בקוהורט בריטי גדול של כמעט 8,000 מטופלים, הפסקת עישון נקשרה להאטת ההחמרה המוטורית; לאחר הפסקה, קצב ההידרדרות התקרב לזה של מי שמעולם לא עישנו.
גם בקוהורט השוודי של 9,089 מטופלים, מי שהמשיכו לעשן לאחר האבחנה הגיעו לתוצאות גרועות יותר ממי שהפסיקו.
מבחינה רפואית מומלץ להימנע. עישון קשור לעלייה בסיכון ל-MS ולהצטברות מהירה יותר של נכות לאחר האבחנה.
כן. מחקרי קוהורט מראים שלאחר הפסקת עישון קצב ההחמרה יורד. ככל שמפסיקים מוקדם יותר, החשיפה המצטברת העתידית קטנה יותר.
התוצאות אינן אחידות. מחקרים מוקדמים יותר תיארו פעילות MRI רבה יותר, אך NationMS מ-2026 לא מצא קשר מובהק למספר נגעי T2 או לנגעים המאדירים בגדוליניום. למרות זאת, ההתקדמות הקלינית אצל מעשנים הייתה גרועה יותר.
MS עצמו אינו התוויית נגד לטיפול תחליפי בניקוטין. יש לבחור את השיטה המתאימה יחד עם רופא בהתאם למצב הקרדיווסקולרי ולתרופות נוספות.
אין מספיק נתונים כדי להגדיר וייפ כבטוח ב-MS. נכון ל-2026 אין מחקרים קליניים ישירים שמוכיחים בטיחות נוירולוגית של סיגריות אלקטרוניות ב-MS.
לא. נרגילה גורמת גם היא לחשיפה למוצרי בעירה ואינה חלופה בטוחה.
ב-AQP4-NMOSD לא נמצאה עלייה מובהקת בשכיחות בקרב מעשנים במטה-אנליזה של 2026. גם ב-MOGAD אין כיום מספיק ראיות לעלייה בסיכון להופעת המחלה. עם זאת, עישון קשור להחלמה פחות טובה לאחר התקפים בשתי המחלות.