האם כל מטופל צריך טיפול ממושך אחרי ההתקף הראשון?
לא. טיפול אימונולוגי ארוך טווח אינו נדרש באופן אוטומטי לאחר כל אירוע ראשון של MOGAD. זהו הבדל חשוב לעומת NMOSD חיובי ל-AQP4-IgG.
אצל חלק מהמטופלים המחלה נשארת חד-פאזית ואינה חוזרת לעולם. אצל אחרים מתפתחת מחלה עם הישנויות, והתקפים חוזרים עלולים לגרום לנזק מצטבר לעצבי הראייה, לחוט השדרה או למוח.
לאחר ההתקף הראשון יש לשקול את חומרת האירוע, מידת ההחלמה, הפנוטיפ הקליני, השינויים ב-MOG-IgG לאורך הזמן, גיל המטופל, הסיכון המשוער להישנות והמשמעות האפשרית של התקף נוסף.
מתי במיוחד נשקל טיפול למניעת הישנויות
- לאחר הישנות מאומתת של MOGAD;
- לאחר התקף ראשון קשה עם החלמה לא מלאה;
- בנויריטיס אופטית קשה או חוזרת;
- כאשר התקף נוסף עלול לגרום לפגיעה תפקודית משמעותית;
- במקרים נבחרים עם סיכון גבוה — כבר לאחר האירוע הראשון.
ל-IVIG כטיפול אחזקה קיימים נתונים תצפיתיים מהמשכנעים ביותר מבין הטיפולים ששימשו עד כה באופן off-label למניעת הישנויות של MOGAD.
במחקרי עוקבה גדולים של MOGAD חוזרת, שיעור ההישנויות היה נמוך יחסית אצל מטופלים שקיבלו IVIG. עם זאת, אין מדובר בהשוואה אקראית ישירה בין כל הטיפולים האפשריים.
Mycophenolate mofetil משמש כטיפול אחזקה פומי החוסך שימוש בסטרואידים ויכול להפחית את תדירות ההישנויות. הוא נמצא בשימוש הן במבוגרים והן בילדים.
Rituximab יכול להפחית את הסיכון להישנויות אצל חלק מהמטופלים, אך יעילותו ב-MOGAD פחות צפויה מאשר ב-NMOSD חיובי ל-AQP4. התקפים יכולים להופיע גם כאשר דיכוי תאי B בדם יעיל.
במצבים נבחרים ניתן לשקול azathioprine, קורטיקוסטרואידים במינון נמוך לאורך זמן או גישות אימונוסופרסיביות ואימונומודולטוריות נוספות. הבחירה תלויה בגיל, בפנוטיפ המחלה, במחלות הרקע, בתכנון היריון, בסבילות ובזמינות הטיפול.
