כאב ראש הוא אחת הבעיות הנוירולוגיות השכיחות ביותר. אצל חלק מהאנשים מדובר בתסמין מזדמן, ואצל אחרים התקפים חוזרים משפיעים על העבודה, השינה, חיי המשפחה והתפקוד היומיומי. המטרה הראשונה אינה רק להקל על הכאב, אלא להבין באיזה סוג של כאב ראש מדובר והאם יש צורך לשלול סיבה משנית.
על פי ארגון הבריאות העולמי, הפרעות כאב ראש הן מהמצבים הנוירולוגיים השכיחים ביותר בעולם.
הפרעות שונות של כאבי ראש יכולות להרגיש שונה מאוד זו מזו. דפוס ההתקפים מאפשר לעיתים להבין איזו אבחנה יש לשקול תחילה.
התקפים הנמשכים שעות, לעיתים עם כאב פועם או חזק, בחילה ורגישות לאור או לרעש. פעילות גופנית עלולה להחמיר את הכאב.
תסמינים זמניים של ראייה, תחושה או שפה לפני התקף מיגרנה או במהלכו. אאורה ראשונה או לא טיפוסית עשויה לדרוש בירור נוסף.
כאשר כאב הראש נעשה תכוף, חשוב להעריך אם מדובר במיגרנה כרונית והאם קיים כאב ראש עקב שימוש יתר בתרופות.
התקפים חד־צדדיים חזקים מאוד, לעיתים קרובות סביב העין, עם דמעת, אודם בעין, תסמינים באף או אי־שקט בולט.
התקפים קצרים דמויי זרם חשמלי, כאב המופעל במגע, לעיסה או דיבור, או סוגים אחרים של כאב פנים חוזר.
כאב ראש חדש המופיע לאחר חבלה יכול להידמות למיגרנה או לכאב ראש מסוג מתח, אך הקשר הזמני לחבלה חשוב לאבחנה.
כאב חזק חדש, שינוי ברור בדפוס המוכר, תסמינים נוירולוגיים או סימנים מערכתיים דורשים גישה שונה.
כאב ראש יכול להופיע יחד עם מתח שרירים ואי־נוחות בצוואר, אך כאב צוואר כשלעצמו אינו מוכיח מהי הסיבה לכאב הראש.
כאב ראש מסוג מתח מתואר לרוב ככאב לוחץ או מהדק ולא ככאב פועם. בדרך כלל הוא דו־צדדי ואינו מוחמר באופן משמעותי בפעילות גופנית רגילה.
בחילה בדרך כלל אינה קיימת, אם כי ייתכנו רגישות לאור או לרעש. התקפים אפיזודיים שכיחים, אך אצל חלק מהאנשים כאב הראש נעשה תכוף או כרוני.
מיגרנה וכאב ראש מסוג מתח יכולים להופיע אצל אותו אדם. כאשר כאבי הראש נעשים תכופים, ההבדל בין ההתקפים השונים אינו תמיד ברור.
יומן כאבי ראש יכול לעזור להבין את הדפוס האמיתי.
כאב הראש עצמו הוא ההפרעה הנוירולוגית. לקבוצה זו שייכים מיגרנה, כאב ראש מסוג מתח, כאב ראש מקבצי ותסמונות ראשוניות אחרות.
כאב הראש נגרם ממצב אחר: למשל חבלה, זיהום, מחלה של כלי הדם, עלייה בלחץ התוך־גולגולתי, תרופות או מצב רפואי אחר.
מטרת ההערכה הנוירולוגית אינה לבצע כמה שיותר בדיקות, אלא להבין איזו תסמונת כאב ראש מסבירה בצורה הטובה ביותר את התסמינים והאם קיימת סיבה קלינית לחפש גורם אחר.
מיגרנה, כאב ראש מקבצי, נוירלגיה וכאב ראש משני דורשים אסטרטגיות טיפול שונות.
תדירות כאב הראש משפיעה על ההחלטה האם טיפול בהתקף בלבד מספיק או שיש לשקול גם טיפול מניעתי.
שימוש תכוף במשככי כאבים או בתרופות ספציפיות למיגרנה עלול לתרום לכאב ראש משימוש יתר בתרופות.
בחירת הטיפול הבא תלויה במה שכבר נוסה, למשך כמה זמן ומה הייתה התגובה.
שינה, חרדה, דיכאון, לחץ דם, סיכון וסקולרי, כאבים נוספים ותרופות אחרות יכולים להשפיע על בחירת הטיפול.
המטרה אינה תמיד להבטיח שכאב הראש לא יחזור לעולם, אלא להפחית בצורה משמעותית את תדירות ההתקפים, חומרתם והפגיעה בתפקוד.
מיגרנה או כאבי ראש חוזרים, עלייה בתדירות ההתקפים, טיפול לא מספק בהתקף, שימוש תכוף במשככי כאבים או צורך לשקול טיפול מניעתי.
דפוס חדש של כאב ראש, עלייה ברורה בתדירות או בחומרה, כאב ראש חדש לאחר גיל 50, כאב לאחר חבלה או תסמינים לא רגילים בזמן ההתקפים.
כאב פתאומי וחזק מאוד המגיע במהירות לעוצמה מרבית, חולשה או ירידה בתחושה, הפרעת דיבור או ראייה, שינוי במצב ההכרה, פרכוס, חום עם נוקשות בצוואר או כאב חזק לאחר חבלה משמעותית.
לא. מיגרנה טיפוסית ויציבה עם בדיקה נוירולוגית תקינה אינה מחייבת באופן אוטומטי MRI חוזר של המוח.
MRI או בדיקה אחרת נעשים חשובים יותר כאשר כאב הראש חדש או לא טיפוסי, כאשר הדפוס הרגיל משתנה, או כאשר קיימים ממצאים נוירולוגיים חריגים או סימני אזהרה אחרים.
במצב חירום — למשל כאב ראש פתאומי מאוד מסוג thunderclap — ייתכן שהבדיקה הראשונה הנכונה תהיה CT דחוף והדמיית כלי דם ולא MRI אמבולטורי שגרתי.
מתי התחילו ההתקפים, כיצד התפתחו, מה תדירותם, משך הכאב, מיקומו ואופיו.
בחילה, רגישות לאור או לרעש, אאורה, תסמינים אוטונומיים ותלונות נוירולוגיות.
הערכת הסטטוס הנוירולוגי וחיפוש ממצאים העלולים להצביע על סיבה משנית.
MRI, CT, בדיקות מעבדה ובדיקות נוספות נבחנות בהקשר של התמונה הקלינית.
תרופות להתקף, טיפול מניעתי, יעילות, סבילות ותדירות השימוש בתרופות.
טיפול בהתקף, אסטרטגיה מניעתית, צורך בבירור נוסף ותוכנית מעקב.
בהתאם למצב הקליני ניתן להשתמש במשככי כאבים, NSAIDs, טריפטנים, gepants, תרופות נגד בחילה או טיפולים ייעודיים אחרים למיגרנה.
טיפול מניעתי נשקל כאשר ההתקפים תכופים, גורמים לפגיעה משמעותית בתפקוד או אינם נשלטים היטב על ידי טיפול בהתקפים בלבד.
אפשרויות מניעה מודרניות ייעודיות למיגרנה כוללות נוגדנים מונוקלונליים ו־gepants הפועלים על מסלול CGRP.
OnabotulinumtoxinA הוא טיפול מניעתי מבוסס למטופלים מתאימים עם מיגרנה כרונית.
הטיפול כולל זיהוי של שימוש יתר בתרופות לטיפול בהתקפים, שינוי תוכנית הטיפול האקוטי ובניית אסטרטגיה מניעתית מתאימה.
כאב ראש מקבצי, trigeminal autonomic cephalalgias, נוירלגיות קרניאליות וכאב ראש פוסט־טראומטי דורשים טיפול המותאם לאבחנה הספציפית.
העומס האמיתי של כאבי ראש נקבע פעמים רבות לפי מספר הימים שאובדים בגלל ההתקפים ולפי מידת הצורך לתכנן את החיים סביב האפשרות של התקף נוסף.
כאבי ראש תכופים יכולים להשפיע על העבודה, השינה, הפעילות הגופנית, התוכניות המשפחתיות וחיי החברה. חלק מהמטופלים מתחילים להימנע מנסיעות, מפגישות או מפעילות גופנית מתוך חשש לעורר התקף.
לכן חשוב להעריך לא רק את עוצמת הכאב, אלא גם את מספר ימי כאב הראש, הפגיעה בתפקוד, השימוש בתרופות להתקף ואת היכולת לחיות באופן רגיל בין ההתקפים.
ד"ר לידיה פרחובה היא נוירולוגית מומחית בעלת למעלה מ־35 שנות ניסיון קליני. מיגרנה והפרעות אחרות של כאבי ראש הן חלק מתחומי עבודתה הנוירולוגית האמבולטורית בישראל.
מטרת הייעוץ היא קודם כל לקבוע מהי אבחנת כאב הראש, להעריך את תדירות ההתקפים ואת הטיפולים שנוסו בעבר, ורק לאחר מכן לבחור אסטרטגיה אישית.
אפשרויות הטיפול יכולות לכלול שיפור הטיפול בהתקף, טיפול מניעתי, טיפולים מכווני CGRP ובוטולינום טוקסין למיגרנה כרונית כאשר קיימת לכך התוויה.
ייעוץ נוירולוגי יכול לסייע להבין באיזה סוג של כאב ראש מדובר, האם יש צורך בבירור נוסף ואילו אפשרויות טיפול מתאימות למצב האישי.