Made on
Tilda
הפרעות בתפקוד המיני שכיחות מאוד אצל אנשים עם טרשת נפוצה, אך הן עדיין בין הנושאים שמדברים עליהם פחות במהלך ביקור נוירולוגי. לעיתים למטופל לא נעים להעלות את הנושא, ולעתים הרופא פשוט אינו שואל.
מבחינה רפואית, אין בנושא הזה שום דבר מביך או לא ראוי. חשק מיני, יחסי מין, אורגזמה, אוננות, שימוש בוויברטור, מגרה דגדגן או אביזרים מיניים אחרים — כולם חלקים נורמליים של המיניות האנושית.
אם טרשת נפוצה מקשה על עוררות, זקפה, סיכוך, תחושה באיברי המין או הגעה לאורגזמה, מדובר בבעיה רפואית בדיוק כמו כאב, ספסטיות או הפרעה בתפקוד שלפוחית השתן. במקרים רבים אפשר לזהות את המנגנון ולהציע טיפול או התאמה מעשית.
באופן היסטורי, מחקרים על הפרעות בתפקוד המיני במחלות נוירולוגיות, כולל טרשת נפוצה, התמקדו במידה רבה בגברים ובעיקר בהפרעות בזקפה. הפרעות בתפקוד המיני אצל נשים נחקרו במשך שנים הרבה פחות.
היו לכך סיבות ברורות למדי. הפרעות בזקפה ובשפיכה קל יחסית להגדיר כבעיה תפקודית: הן יכולות להפריע ישירות לקיום יחסי מין עם חדירה, להקשות על כניסה להריון ועל תכנון משפחה, ולהשפיע באופן משמעותי על היחסים בין בני הזוג.
מכיוון שטרשת נפוצה מאובחנת לעיתים קרובות בגיל צעיר או בגיל הביניים, הפרעה מינית יכולה להופיע בתקופה של חיי מין פעילים, זוגיות ותכנון משפחה. בעיות מתמשכות בזקפה, בשפיכה או בתפקוד המיני עלולות לגרום להימנעות מקרבה, לירידה בביטחון המיני, לקונפליקטים ולמשבר משמעותי בזוגיות.
לכן כיום יש להתייחס לתפקוד המיני כחלק לגיטימי מהמעקב הנוירולוגי גם אצל גברים וגם אצל נשים.
ההערכות משתנות בהתאם לגיל, מאפייני המחלה, האוכלוסייה שנבדקה והשאלונים שבהם השתמשו, אך המסקנה הכללית עקבית: הבעיה שכיחה מאוד.
במטא-אנליזה של 56 מחקרים, השכיחות המשוקללת של הפרעה בתפקוד המיני אצל נשים עם טרשת נפוצה הייתה כ-61%.
באותה מטא-אנליזה, כ-29% מהנשים דיווחו על חוסר יכולת להגיע לאורגזמה.
במטא-אנליזה בגברים עם טרשת נפוצה השכיחות הכוללת של הפרעות בתפקוד המיני הוערכה בכ-66%, ושל הפרעת זקפה בכ-49%.
בספרות הקלינית נהוג להבחין בין שלוש קבוצות של מנגנונים: ראשוניים, משניים ושלישוניים. לעיתים קרובות יותר ממנגנון אחד פועל אצל אותו מטופל.
נגעים במוח ובחוט השדרה יכולים לפגוע במסלולים תחושתיים ואוטונומיים המעורבים בתחושה באיברי המין, עוררות, זקפה, סיכוך ואורגזמה.
עייפות, כאב, ספסטיות, חולשה, הפרעות תנועה, תפקוד לקוי של שלפוחית השתן או המעי יכולים להפריע לפעילות מינית.
דיכאון, חרדה, שינוי בדימוי הגוף, פחד מכישלון, שינוי בתפקידים בתוך הזוגיות וקונפליקטים בין בני זוג יכולים להחמיר את ההפרעה המינית.
החשק יכול לרדת בגלל השפעה נוירולוגית, דיכאון, עייפות, תרופות או קשיים בזוגיות.
התחושה בדגדגן, בנרתיק, בפין, בחיץ הנקבים או באזורים ארוגניים אחרים יכולה להיחלש או להשתנות.
החשק יכול להישמר, אך התגובה הפיזיולוגית להיות חלשה יותר או להתפתח לאט יותר.
אצל גברים עלול להיות קושי להגיע לזקפה או לשמור עליה, גם כאשר החשק המיני נשמר.
האורגזמה יכולה להיות פחות עוצמתית, לדרוש זמן רב יותר או לא להתרחש כלל.
יובש, ספסטיות, כאב נוירופתי, הפרעה בתפקוד רצפת האגן או מחלה אחרת יכולים להפוך פעילות מינית לכואבת.
שינוי בתחושה באיברי המין הוא אחד הגורמים החשובים להפרעות בתפקוד המיני בטרשת נפוצה. האדם יכול עדיין לחוש חשק ועוררות פסיכולוגית, אך הגירוי שהיה יעיל בעבר אינו יוצר עוד אותה תגובה תחושתית.
לדוגמה, אישה יכולה עדיין להרגיש מגע אך להרגיש שהתחושה בדגדגן חלשה משמעותית. אצל גבר יכולה להיות ירידה בתחושה בפין.
אין פירוש הדבר בהכרח שהיכולת לחוות הנאה או אורגזמה אבדה. ייתכן שהשתנה הסף או סוג הגירוי שמערכת העצבים זקוקה לו כדי ליצור תגובה מינית.
דפוס מיני שהיה יעיל לפני הופעת התסמינים הנוירולוגיים יכול להפסיק להיות מתאים.
אין פירוש הדבר שהתפקוד המיני נעלם. לעיתים יש צורך להתאים אותו לשינוי בתפקוד מערכת העצבים.
כאשר התחושה באיברי המין ירודה, רטט יכול לספק גירוי תחושתי חזק וחוזר יותר מאשר גירוי ידני בלבד.
בספרות של רפואה מינית נחקר גירוי ויברטורי של איברי המין בהקשר של הפרעות אורגזמה, הפרעות עוררות, הפרעות זקפה והפרעות שפיכה. רמת הראיות אינה זהה בכל מצב, אך השימוש ברטט הוא כלי לגיטימי ברפואה מינית.
כאשר קשה להגיע לאורגזמה, חשוב במיוחד להבטיח גירוי מספק של הדגדגן. עבור נשים רבות, גירוי של הדגדגן נדרש כדי להגיע לאורגזמה גם ללא טרשת נפוצה.
אם התחושה ירדה, וויברטור חזק יותר או גירוי ממושך יותר יכולים לספק עוצמת גירוי שקשה להשיג ידנית.
ניתן להשתמש בגירוי ויברטורי של הפין כאשר התחושה ירודה או כאשר קיימת בעיה באורגזמה או בשפיכה.
הראיות החזקות ביותר לגירוי ויברטורי של הפין מגיעות ממחלות נוירולוגיות אחרות, במיוחד מפגיעות בחוט השדרה. לא ניתן להשליך תוצאות אלה אוטומטית על כל גבר עם טרשת נפוצה.
אוננות אינה זקוקה להצדקה רפואית. זוהי צורה רגילה של פעילות מינית, עם או בלי בן או בת זוג.
במצב של הפרעה בתפקוד המיני, אוננות יכולה גם לעזור להבין כיצד השתנתה התגובה המינית: באילו אזורים התחושה נשמרה, איזה סוג גירוי יעיל יותר, האם רטט עוזר, כמה זמן נדרש לעוררות והאם עדיין ניתן להגיע לאורגזמה.
אי אפשר לצמצם הפרעה בתפקוד המיני אצל נשים עם טרשת נפוצה לתסמין יחיד. חשק שמור אינו מבטיח תגובת עוררות פיזיולוגית תקינה, וקושי להגיע לאורגזמה אינו בהכרח מעיד על ירידה בחשק.
התחושה בדגדגן, בפות או בנרתיק יכולה להיחלש. חלק מהנשים חוות נימול, עקצוץ או תחושות לא נעימות.
סיכוך נרתיקי לא מספיק יכול להיות חלק מהפרעת עוררות, אך יש להתחשב גם בגיל המעבר, שינויים הורמונליים, תרופות ומחלות גינקולוגיות.
האורגזמה יכולה לדרוש גירוי ממושך ועוצמתי יותר. חשוב לברר האם אורגזמה אפשרית באוננות, עם וויברטור או עם גירוי ישיר של הדגדגן.
הסיבות האפשריות כוללות יובש, ספסטיות, הפרעת רצפת האגן, כאב נוירופתי או מחלה גינקולוגית. אין לקבל כאב כחלק ״נורמלי״ מטרשת נפוצה.
כאשר הסיכוך אינו מספיק, שימוש בחומר סיכה מתאים הוא לעיתים הצעד הפשוט הראשון להפחתת כאב ולשיפור התחושה.
אם היובש, הצריבה או הכאב נמשכים, כדאי לפנות לגינקולוג, במיוחד בתקופת הפרימנופאוזה או לאחר גיל המעבר.
קיימים מכשירים רפואיים שיוצרים לחץ שלילי עדין סביב אזור הדגדגן, במטרה להגביר זרימת דם ותחושה. אחת הדוגמאות ההיסטוריות המוכרות היא EROS Clitoral Therapy Device.
ה-FDA מכיר ב-clitoral engorgement devices כקטגוריה של מכשור רפואי. מחקרים קטנים הצביעו על אפשרות לשיפור בעוררות, בסיכוך ובתפקוד האורגזמי.
הפרעת זקפה היא אחת הבעיות הבולטות ביותר אצל גברים עם טרשת נפוצה, אך הפרעה בתפקוד המיני אינה מסתכמת רק בזקפה.
עלול להיות קושי להגיע לזקפה או לשמור עליה עד סיום הפעילות המינית.
השפיכה יכולה להיות מאוחרת, קשה להשגה או להיעדר, גם כאשר הזקפה נשמרת.
האורגזמה יכולה להיות פחות עוצמתית, מאוחרת משמעותית או לא להתרחש.
בהפרעת זקפה אצל גברים עם טרשת נפוצה ניתן להשתמש, בהיעדר התוויות נגד, במעכבי phosphodiesterase-5 כגון sildenafil ו-tadalafil.
במחקר אקראי, כפול-סמיות ומבוקר פלצבו בגברים עם טרשת נפוצה, sildenafil שיפר באופן משמעותי את תפקוד הזקפה ומדדי איכות חיים.
אם טיפול פומי אינו מספיק, אורולוג או מומחה לרפואה מינית יכול לשקול מכשיר ואקום, טיפול בהזרקה תוך-מחילתית או אפשרויות נוספות.
הפרעה בזקפה או בשפיכה יכולה להקשות על כניסה טבעית להריון, גם כאשר הפוריות עצמה שמורה.
חשוב להבדיל בין הפרעה בתפקוד המיני לבין אי-פוריות. טרשת נפוצה, הפרעת זקפה או קושי להגיע לאורגזמה אינם אומרים בהכרח שהאדם אינו פורה.
שרירי רצפת האגן משתתפים לא רק בשליטה על שלפוחית השתן והמעי, אלא גם בתפקוד המיני. לכן הפרעה במערכת זו יכולה להשפיע בו-זמנית על השתנה, כאב והתגובה המינית.
במחקר אקראי תוכנית מפוקחת של 12 שבועות לאימון שרירי רצפת האגן אצל נשים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית שיפרה מספר מדדים של תפקוד מיני והפחיתה מצוקה מינית.
ניתן להשתמש באימון ממוקד של שרירי רצפת האגן לשיפור כוח, קואורדינציה ושליטה תפקודית.
עוד ״תרגילי קיגל״ אינם בהכרח הפתרון. חלק מהמטופלים זקוקים דווקא לאימון בהרפיה, קואורדינציה והפחתת כאב.
פיזיותרפיה ייעודית של רצפת האגן יכולה לכלול:
כאשר קיימת עייפות משמעותית, פעילות מינית בערב לאחר יום שלם יכולה להיות קשה מאוד.
לעיתים פתרון פשוט הוא לבחור בשעות הבוקר, במהלך היום או לאחר מנוחה.
ספסטיות יכולה להקשות על פישוק הרגליים, על שמירת תנוחה מסוימת או לגרום לעוויתות כואבות.
שינוי תנוחה, פיזיותרפיה, תרופות ובמקרים מתאימים רעלן בוטולינום יכולים לעזור.
פחד מדחיפות או מדליפת שתן יכול להפחית מאוד עוררות מינית.
לעיתים טיפול נכון בשלפוחית נוירוגנית משפר את חיי המין יותר מטיפול מיני ישיר.
כאב שרירי-שלדי, נוירופתי או אגני יכול להגביל פעילות מינית ודורש טיפול נפרד.
פעילות גופנית ועלייה בטמפרטורת הגוף יכולות אצל חלק מהמטופלים להחמיר זמנית תסמיני טרשת נפוצה במסגרת תופעת Uhthoff.
עצירות, חשש מאי-שליטה והפרעות אחרות בתפקוד המעי יכולים להשפיע באופן משמעותי על הפעילות המינית.
לא כל הפרעה בתפקוד המיני אצל אדם עם טרשת נפוצה נגרמת מהמחלה עצמה. תרופות מסוימות יכולות להפחית חשק, לפגוע בעוררות או להקשות על הגעה לאורגזמה.
השפעה זו מוכרת במיוחד בחלק מהתרופות נוגדות הדיכאון, כולל מספר תרופות מקבוצת SSRI.
מרכיב פסיכולוגי אינו אומר שהבעיה המינית ״היא רק בראש״. לעיתים קרובות התגובה הפסיכולוגית מתפתחת בעקבות בעיה נוירולוגית אמיתית.
לדוגמה, לאחר מספר מקרים של קושי בזקפה או חוסר יכולת להגיע לאורגזמה, האדם עלול להתחיל לצפות לכישלון הבא. במקום להיות שקוע בעוררות, הוא מתחיל לבדוק את עצמו, לעקוב אם הוא ״מתפקד״ ולצפות לאכזבה.
כך יכול להיווצר מעגל:
| הבעיה העיקרית | מה צריך להעריך | מה עשוי לעזור |
|---|---|---|
| ירידה בחשק | דיכאון, עייפות, תרופות, כאב, גורמים הורמונליים, זוגיות | טיפול בגורם, סקירת תרופות, טיפול פסיכולוגי, טיפול זוגי |
| יש חשק אך קשה להגיע לעוררות | תחושה באיברי המין, סיכוך, זקפה, תרופות, חרדה | גירוי אינטנסיבי יותר, חומרי סיכה, טיפול ב-ED, טיפול מיני |
| קושי להגיע לאורגזמה | תחושה, תרופות, כאב, ספסטיות, האם אורגזמה אפשרית באוננות | גירוי דגדגני או של הפין, וויברטור, directed masturbation, טיפול בגורמים נלווים |
| הפרעת זקפה | גורמים נוירולוגיים, וסקולריים, תרופתיים ופסיכולוגיים | PDE-5 inhibitors, בדיקה אורולוגית, טיפולים נוספים לפי הצורך |
| כאב ביחסי מין | יובש, רצפת האגן, ספסטיות, כאב נוירופתי, גורם גינקולוגי או אורולוגי | חומרי סיכה, טיפול בגורם, פיזיותרפיה של רצפת האגן, גינקולוג/אורולוג |
| פחד מדליפת שתן | תפקוד שלפוחית השתן והמעי | טיפול בהפרעה נוירוגנית, ריקון שלפוחית לפני יחסי מין, טיפול נוירו-אורולוגי |
אם בעקבות טרשת נפוצה האדם זקוק כעת לתנוחה אחרת, ליותר זמן, לחומר סיכה, לוויברטור, לסוג גירוי אחר או לתרופה כדי לשמור על חיי מין מספקים, אין בכך דבר שהופך את המיניות לפחות נורמלית או פחות מלאה.
אין צורך לחכות שהנוירולוג ישאל. אפשר לומר ישירות מה השתנה: חשק, תחושה, עוררות, זקפה, סיכוך, אורגזמה או כאב.
האנמנזה והבדיקה יכולות לעזור להבין האם הבעיה קשורה לפגיעה נוירולוגית או לגורם אחר.
יש לבדוק תחושה באיברי המין, סוג הגירוי, תרופות ותסמינים אחרים של טרשת נפוצה.
יש להתייחס לגורמים נוירולוגיים, וסקולריים, תרופתיים ופסיכולוגיים.
הסיבה יכולה להיות ספסטיות, כאב, שלפוחית השתן, רצפת האגן או מצבים אחרים שניתן לטפל בהם.