Made on
Tilda
טרשת נפוצה בדרך כלל אינה מונעת מאישה להיכנס להריון, לשאת הריון וללדת ילד בריא. הגישה המודרנית אינה להפסיק טיפול אוטומטית לשנה או לשנתיים, אלא לבחור מראש אסטרטגיה בטוחה לשליטה במחלה. חלק מהטיפולים ניתן להמשיך עד לאישור ההריון, ובמצבים מסוימים ניתן להשתמש בטיפולים מסוימים גם במהלך ההריון. בנוסף, מספר טיפולים לטרשת נפוצה מתאימים להנקה, ולכן לאחר הלידה לא תמיד צריך לבחור בין הנקת התינוק לבין טיפול במחלה.
העיקר: כיום מתכננים הריון בטרשת נפוצה יחד עם אסטרטגיית הטיפול במחלה.
אצל אישה עם טרשת נפוצה יציבה, מעקב בלבד במהלך ההריון עשוי להספיק. לעומת זאת, במחלה פעילה מאוד, הפסקה ממושכת בטיפול עלולה להוביל להתקפים ולהצטברות חסר נוירולוגי. הדבר חשוב במיוחד עם natalizumab ועם מודולטורים של S1P, ובייחוד fingolimod.
ברוב המכריע של המקרים — כן. עצם האבחנה של טרשת נפוצה אינה התוויית נגד להריון, ללידה נרתיקית או להנקה. טרשת נפוצה גם אינה נחשבת למחלה שמעלה כשלעצמה באופן משמעותי את הסיכון למומים מולדים.
הריון בדרך כלל גם אינו גורם להחמרה ארוכת טווח של מהלך המחלה. עם זאת, הסיכון האישי תלוי בפעילות המחלה לפני ההריון, במידת החסר הנוירולוגי ובעידן הטיפולים המודרניים — גם ב-DMT שבו משתמשים.
לכן כיום השאלה אינה “האם מותר להיכנס להריון עם טרשת נפוצה?”, אלא: מתי נכון לתכנן את ההריון ומהי אסטרטגיית הטיפול המתאימה לפני ההתעברות, במהלך ההריון ואחרי הלידה.
רצוי להתחיל את תכנון ההריון לפני הפסקת אמצעי המניעה. הדבר חשוב במיוחד בטרשת נפוצה פעילה ובטיפול בתרופות שהפסקתן עלולה לגרום להפעלה מהירה מחדש של המחלה.
בדרך כלל מעריכים:
אם MRI לא בוצע זמן רב או שהיו סימנים לפעילות המחלה, MRI לפני ההריון יכול לשמש נקודת בסיס טובה להמשך המעקב. לא כל אישה זקוקה ל-“MRI לפני הריון” מיוחד, אך הדבר יכול להיות מועיל כאשר משנים טיפול או כאשר יציבות המחלה אינה ברורה.
אין כלל אוניברסלי שלפיו “הטרשת הנפוצה חייבת להיות שקטה שנתיים לפני הריון”. העיקר הוא להבין את רמת הפעילות הנוכחית ולהכין מראש תוכנית טיפול.
טרשת נפוצה עצמה בדרך כלל אינה גורמת לירידה משמעותית בפוריות האישה. נשים עם טרשת נפוצה יכולות להרות באופן טבעי ולהיעזר, במידת הצורך, בטיפולי פוריות.
מחקרים מוקדמים וקטנים העלו חשש שגירוי הורמונלי ב-IVF עלול להעלות את הסיכון להתקף. נתונים מאוחרים יותר היו מרגיעים הרבה יותר, במיוחד עם פרוטוקולים מודרניים וכאשר נשמרת שליטה טובה במחלה.
אם מתוכנן IVF, רצוי לדון בטיפול בטרשת נפוצה עם הנוירולוג עוד לפני תחילת הגירוי ההורמונלי. חשוב במיוחד לא להפסיק טיפול יעיל מוקדם מדי: מספר חודשים ללא טיפול לפני ניסיון IVF עלולים להיות מסוכנים יותר מההליך עצמו.
הדבר חשוב במיוחד לאחר natalizumab ומודולטורים של S1P. במצבים אלה הנוירולוג ורופא הפוריות צריכים לתאם את מועד הפסקת הטיפול או החלפתו, הגירוי והחזרת העוברים.
הריון משנה את פעילות מערכת החיסון. מחקר PRIMS הקלאסי הראה ששיעור ההתקפים יורד במהלך ההריון, במיוחד בשליש השלישי. לאחר הלידה האפקט המגן נעלם, ובחודשים הראשונים הסיכון להתקף עולה באופן זמני.
עם זאת, נתונים אלה נאספו בתקופה שבה כמעט לא היו DMT יעילים במיוחד. כיום ידוע שמהלך המחלה בהריון תלוי לא רק בהריון עצמו, אלא גם בטיפול שקיבלה האישה לפניו ובאופן שבו הטיפול הופסק.
אם המחלה הייתה יציבה והטיפול ניתן להפסקה בטוחה או בעל השפעה ממושכת, ההריון אכן עובר לעיתים קרובות ללא התקפים.
מצב שונה לגמרי עלול להתרחש לאחר הפסקת טיפול שהשפעתו נעלמת במהירות. לאחר fingolimod או natalizumab פעילות המחלה עלולה לחזור כבר במהלך ההריון, לעיתים בצורה קשה.
לכן האמירה “הריון מגן מפני טרשת נפוצה” נכונה רק באופן חלקי. הירידה הפיזיולוגית בפעילות הדלקתית קיימת, אך אינה תמיד מספיקה כדי לפצות על אובדן ההשפעה של טיפול יעיל מאוד.
הטבלה הבאה נותנת סקירה מעשית של DMT מרכזיים. זו אינה הנחיה להפסקת טיפול באופן עצמאי: המלצות מקצועיות והעלונים הרשמיים במדינות שונות עשויים להיות שונים, והבחירה תלויה בפעילות המחלה.
| טיפול | עד לאישור ההריון | במהלך ההריון | הנקה | מה חשוב במיוחד |
|---|---|---|---|---|
| Interferon beta | אפשר להמשיך | אפשר לפי הצורך | מתאים | קיים ניסיון רחב בהריון. המלצות עדכניות מאפשרות להמשיך טיפול במהלך ההריון כאשר הוא נדרש לשליטה במחלה. |
| Glatiramer acetate | אפשר להמשיך | אפשר לפי הצורך | מתאים | אחד הטיפולים הנחקרים ביותר בהקשר של הריון והנקה. |
| Dimethyl fumarate | עד בדיקת הריון חיובית | בדרך כלל מפסיקים | פחות נתונים | נתונים תצפיתיים עדכניים אינם מראים עלייה בסיכון למומים לאחר חשיפה מוקדמת. זמן מחצית החיים הקצר אינו מחייב washout ממושך. |
| Teriflunomide | לא מומלץ | לא משתמשים | לא משתמשים | בהריון לא מתוכנן מפסיקים את התרופה ומבצעים accelerated elimination עם cholestyramine או פחם פעיל לפי הפרוטוקול המקובל. |
| מודולטורים של S1P fingolimod, siponimod, ozanimod, ponesimod | נדרש תכנון מראש | לא משתמשים | לא משתמשים | הבעיה העיקרית היא לא רק סיכון אפשרי לעובר, אלא גם אפשרות להפעלה משמעותית מחדש של המחלה לאחר הפסקה, במיוחד עם fingolimod. |
| Natalizumab | אפשר להמשיך | אפשרי במחלה פעילה | מתאים | במחלה פעילה מאוד, הפסקת הטיפול עלולה להיות מסוכנת יותר מהמשך הטיפול. ניתן להשתמש באסטרטגיות אישיות עם מרווחים ארוכים יותר בין המנות. |
| Ocrelizumab | אפשרית אסטרטגיה לפני הריון | בדרך כלל לא נותנים | מתאים לפי הנתונים העדכניים | ההשפעה הביולוגית הממושכת לאחר עירוי מאפשרת לעיתים לשמור על שליטה במחלה במהלך חלק גדול מההריון ללא מתן נוסף בשליש השני והשלישי. |
| Ofatumumab | עד בדיקת הריון חיובית* | בדרך כלל מפסיקים | מתאים לפי הנתונים העדכניים | הנחיות ABN 2026 מאפשרות להמשיך anti-CD20 עד לאישור ההריון. הנתונים הישירים על ofatumumab עדיין פחות נרחבים מאשר על ocrelizumab. |
| Ublituximab | לפי עקרונות anti-CD20 | מעט נתונים | לפי נתוני הקבוצה | הנתונים הישירים עדיין מוגבלים מאוד, ולכן ההחלטה תלויה במיוחד במצב האישי. |
| Cladribine | התעברות 6 חודשים לאחר קורס טיפול | לא משתמשים | לא בזמן מתן התרופה | Cladribine מאפשר לעיתים תכנון הריון נוח משום שההשפעה הטיפולית יכולה להימשך לאחר סיום הקורס ללא חשיפה תרופתית רציפה. |
| Alemtuzumab | לאחר תקופת ההמתנה הנדרשת | בדרך כלל לא משתמשים | החלטה אישית | בנוסף לתרופה עצמה יש להמשיך את המעקב המעבדתי המחייב, כולל תפקודי בלוטת התריס. |
* ב-anti-CD20 קיים לעיתים פער בין המלצות מומחים עדכניות, שהפכו ליברליות יותר, לבין העלון הרשמי של תרופות מסוימות במדינות שונות. לכן אסטרטגיית תכנון ההריון נקבעת באופן אישי.
זהו אחד המצבים שמעוררים במיוחד חרדה אצל מטופלות. Fingolimod אינו מומלץ בהריון, ובתכנון מראש בדרך כלל מפסיקים אותו לפני ההתעברות.
עם זאת, חשיפה מקרית ל-fingolimod בשבועות הראשונים אינה אומרת שמומים מולדים בהכרח יופיעו ואינה כשלעצמה אינדיקציה אוטומטית להפסקת הריון.
נתונים מרישומים וממחקרים תצפיתיים היו מרגיעים יותר מהצפוי על סמך נתונים פרה־קליניים. בניתוח גדול, שיעור המומים הגדולים בקרב לידות חי לאחר חשיפה ל-fingolimod היה כ-2.7%–4.0% במאגרי נתונים שונים, ולא היה שונה באופן מובהק מהטווח באוכלוסייה הכללית. לא נמצא גם דפוס מומים אופייני ל-fingolimod.
במחקר פרוספקטיבי קטן של ENTIS, שיעור המומים הגדולים היה 4.8% לאחר fingolimod לעומת 2.3% לאחר interferon beta. בשל מספר ההריונות הקטן ההבדל לא היה משכנע סטטיסטית, ולכן לא ניתן לשלול לחלוטין עלייה מתונה בסיכון.
גישה מעשית בהריון לא מתוכנן:
מפסיקים fingolimod, אך אין להסיק שיש צורך בהפסקת הריון רק בגלל חשיפה מוקדמת. בדרך כלל מומלץ ייעוץ של מומחה לרפואת אם־עובר ואולטרסאונד מומחה מפורט.
במקביל, הנוירולוג צריך להתמודד עם בעיה חשובה לא פחות: מה יקרה לטרשת הנפוצה לאחר הפסקת fingolimod. ברישום הגרמני, התקפים הופיעו בכשליש מהנשים במהלך ההריון ובכמעט מחצית בשנה הראשונה לאחר הלידה. אצל חלק קטן מהמטופלות, התקף קשה הותיר החמרה קבועה.
לכן כיום, כאשר אישה מתכננת הריון בזמן fingolimod, לעיתים קרובות לא מסתפקים ב-“להפסיק חודשיים לפני”, אלא עוברים מראש לאסטרטגיית טיפול אחרת.
טיפול anti-CD20 הוא אחת הדוגמאות הבולטות לשינוי שחל בשנים האחרונות בניהול הריון בטרשת נפוצה.
Ocrelizumab ניתן במרווחים, אך ההשפעה הביולוגית שלו נמשכת הרבה יותר זמן מאשר נוכחות התרופה בדם. במקרים מסוימים ניתן לתת עירוי לפני ההתעברות ולשמור על שליטה במחלה לאורך חלק משמעותי מההריון ללא מתן נוסף.
גם הפיזיולוגיה של השליה חשובה. העברה פעילה של IgG אימהי דרך השליה מינימלית בתחילת ההריון ועולה בשלבים מאוחרים יותר. לכן חשיפה זמן קצר לפני ההתעברות שונה באופן מהותי ממתן anti-CD20 בשליש השני או השלישי.
בניתוח גדול של 3,244 הריונות שדווחו לאחר טיפול ב-ocrelizumab לא נמצאה עלייה בשיעור הפלות ספונטניות, לידות מוקדמות או מומים גדולים. בין לידות החי, מומים גדולים דווחו בכ-2.1% מההריונות שנחשפו לעומת 1.9% מההריונות שלא נחשפו.
המצב שונה מעט בגלל הזרקה תת־עורית חודשית. בעבר המלצות מעשיות הסתמכו לעיתים קרובות על העלון הרשמי ודרשו תקופת מניעה ממושכת יחסית לאחר הפסקת הטיפול.
בקונצנזוס Association of British Neurologists משנת 2026 הגישה נעשתה מעשית יותר: ניתן להמשיך anti-CD20, כולל ofatumumab, עד לבדיקת ההריון החיובית הראשונה. לאחר אישור ההריון, בדרך כלל מפסיקים את הטיפול בטרשת נפוצה.
הנתונים הישירים על ofatumumab עדיין פחות נרחבים מאשר על ocrelizumab. לכן בפועל מביאים בחשבון גם את ההמלצות העדכניות, גם את העלון הרשמי במדינת הטיפול וגם את הסיכון האישי לפעילות המחלה.
בדיקת הריון חיובית בזמן טיפול בטרשת נפוצה כמעט אף פעם אינה צריכה להוביל להחלטה בפאניקה. הסיכונים שונים מאוד בין הטיפולים.
במצב כזה חשוב לברר:
חשיפה מוקדמת ל-interferon beta, glatiramer acetate, dimethyl fumarate או ocrelizumab בדרך כלל אינה נחשבת סיבה להפסקת הריון.
לאחר חשיפה ל-fingolimod נדרש מעקב מיילדותי קפדני יותר, אך גם כאן חשיפה מוקדמת מקרית אינה אומרת שתהיה בהכרח תוצאה לא טובה.
Teriflunomide הוא מצב שונה: יש להפסיק את התרופה ולבצע accelerated elimination.
לאחר natalizumab חשוב במיוחד לא רק להעריך את החשיפה של העובר אלא גם למנוע rebound עקב הפסקה ארוכה ולא מוצדקת.
עדיין קיימות מגבלות מיותרות רבות סביב MRI בהריון.
כן. MRI אינו משתמש בקרינה מייננת ועל פי ההמלצות העדכניות אינו אסור בשליש הראשון, השני או השלישי.
אם האישה מרגישה טוב והמחלה יציבה קלינית, בדרך כלל אין צורך לבצע MRI שגרתי רק משום שהחלה הריון.
לעומת זאת, אם מופיע סימפטום נוירולוגי חדש והתוצאה עשויה לשנות את הטיפול, אין צורך לדחות MRI עד לאחר הלידה רק בגלל ההריון.
גדוליניום אינו ניתן באופן שגרתי במהלך ההריון. הוא עובר דרך השליה, ולכן כאשר חושדים בפעילות של טרשת נפוצה הגישה הרגילה היא MRI ללא חומר ניגוד.
זה אינו איסור מוחלט על כל MRI עם חומר ניגוד. במצב נדיר שבו אי אפשר לקבל מידע אבחנתי קריטי ללא גדוליניום והתוצאה תשפיע על החלטת טיפול משמעותית באם, ניתן לשקול שימוש באופן אישי.
במעקב שגרתי אחר פעילות טרשת נפוצה, מצב כזה נדיר.
לאחר הלידה הכללים שונים באופן משמעותי.
פחות מ-0.04% ממנת הגדוליניום שניתנה לאם מופרשת לחלב במהלך 24 השעות הראשונות. מתוך הכמות שמגיעה למערכת העיכול של התינוק, פחות מ-1% נספג. לכן החשיפה הסיסטמית של התינוק היא פחות מ-0.0004% מהמינון שניתן לאם.
לכן ה-American College of Radiology קובע כי ניתן להמשיך להניק ללא הפסקה לאחר מתן גדוליניום.
הנחיות ESUR באירופה מתייחסות גם לסוג חומר הניגוד. לאחר חומרים מאקרוציקליים מודרניים כגון gadobutrol, gadoterate או gadoteridol, אין צורך להפסיק הנקה.
בחלק מחומרי הגדוליניום הליניאריים הישנים, בעלי קומפלקס פחות יציב, הומלצה בעבר הפסקה של 24 שעות עם שאיבת חלב. רבים מהחומרים האלה משמשים כיום פחות או מוגבלים.
אם האישה רוצה למנוע אפילו את החשיפה התאורטית המינימלית, ניתן לבחור מרצונה בהפסקה של 12–24 שעות לאחר מתן החומר. אין הצדקה רפואית להפסקת הנקה ליותר מ-24 שעות.
לכן לפני הבדיקה עדיף לא רק לשאול “האם מותר MRI עם חומר ניגוד בהנקה?”, אלא לברר אצל הרדיולוג את השם המדויק של חומר הגדוליניום.
לא כל החמרה של סימפטומים במהלך ההריון פירושה התקף חדש. זיהום בדרכי השתן, חום, חוסר שינה, התחממות יתר, אנמיה ועייפות משמעותית יכולים להחמיר זמנית תסמינים קיימים.
לכן השלב הראשון הוא לשלול pseudo-relapse, ובמיוחד זיהום.
אם מופיע חסר נוירולוגי חדש או החמרה משמעותית שנמשכים יותר מ-24 שעות ואינם מוסברים על ידי זיהום או חום, הרופא מעריך האם מדובר בהתקף אמיתי.
אירוע תחושתי קל שכמעט אינו משפיע על התפקוד היומיומי לא תמיד דורש טיפול.
אם ההתקף פוגע בראייה, בהליכה, בכוח בגפיים או בתפקוד חשוב אחר, אפשר להשתמש במהלך ההריון ב-pulse therapy במינון גבוה של methylprednisolone. המלצות מודרניות מאפשרות לטפל בהתקף משמעותי קלינית בכל שליש כאשר התועלת הצפויה עולה על הסיכון.
בהתקף קשה מאוד שאינו מגיב מספיק לקורטיקוסטרואידים, ניתן להשתמש ב-plasma exchange.
האבחנה של טרשת נפוצה אינה כשלעצמה אינדיקציה לניתוח קיסרי. אצל רוב הנשים אופן הלידה נקבע לפי שיקולים מיילדותיים רגילים.
טרשת נפוצה גם אינה התוויית נגד להרדמה אפידורלית או ספינלית. אין עדות משכנעת שהרדמה אפידורלית מעלה את הסיכון להתקף לאחר הלידה או מחמירה את מהלך המחלה.
תכנון אישי נדרש בנשים עם נכות משמעותית, חסר מוטורי ניכר, ספסטיות קשה, הפרעות נשימה או מצבים אחרים שעלולים לסבך את הלידה.
לאחר הלידה השינויים החיסוניים של ההריון נעלמים במהירות. במקביל ייתכן שהאישה כבר הייתה בהפסקת טיפול ממושכת שהחלה לפני ההתעברות. השילוב של שני הגורמים יוצר את הסיכון לאחר הלידה.
יש צורך בתכנון קפדני במיוחד אצל נשים:
לכן רצוי להחליט על הטיפול לאחר הלידה כבר במהלך ההריון ולא רק לאחר השחרור מבית החולים.
לעיתים יש מקום לבצע MRI זמן קצר לאחר הלידה, במיוחד אם הטיפול הופסק לזמן ממושך או שהסיכון לפעילות המחלה גבוה.
הגישה המודרנית מציבה פחות ופחות את ההנקה ואת הטיפול במחלה כבחירה של “או-או”.
בנשים עם מחלה יציבה ניתן לעיתים להניק זמן ממושך יותר ללא הגברה מיידית של הטיפול. כאשר הסיכון להתקף גבוה, נכון יותר לחדש טיפול יעיל מוקדם — ואם אפשר, לבחור טיפול שמתאים להנקה.
מחקרים תצפיתיים מצביעים על כך שהנקה בלעדית עשויה להיות קשורה לסיכון נמוך יותר להתקף לאחר הלידה. עם זאת, אין להפריז בחשיבות האפקט הזה: הנקה אינה טיפול בטרשת נפוצה ואינה מחליפה DMT.
הנתונים המשכנעים ביותר קיימים עבור interferon beta ו-glatiramer acetate.
Natalizumab עובר לחלב בכמויות קטנות, אך הספיגה במעי התינוק נמוכה מאוד. המלצות עדכניות מאפשרות להמשיך להניק כאשר יש צורך בטיפול ב-natalizumab.
נתונים חשובים חדשים הופיעו גם לגבי נוגדנים חד־שבטיים מסוג anti-CD20. Ocrelizumab נמצא בחלב בכמויות מזעריות בלבד, והחשיפה הסיסטמית של התינוק נמוכה מאוד.
בשנת 2025 פורסם מחקר ייעודי על הנקה בזמן טיפול ב-ofatumumab. לא נמצאה עלייה בזיהומים, באשפוזים או בעיכוב התפתחותי; אצל הילדים שבהם נמדדו תאי B, הספירה הייתה תקינה.
במחקר גדול יותר משנת 2026 הושוו 183 תינוקות יונקים שנחשפו דרך האם לנוגדנים חד־שבטיים עם 183 תינוקות ללא חשיפה. שיעורי עיכוב התפתחותי, זיהומים קשים, טיפול אנטיביוטי ואשפוזים לא היו שונים באופן משמעותי.
הנתונים האלה חשובים במיוחד לנשים עם מחלה פעילה: חידוש טיפול יעיל לאחר הלידה אינו מחייב בהכרח הפסקת הנקה.
מודולטורים של S1P, כולל fingolimod, אינם מומלצים בזמן הנקה: מדובר במולקולות קטנות שיכולות לעבור לחלב ולהיספג אצל התינוק.
גם teriflunomide אינו משמש בזמן הנקה. עם cladribine יש צורך בהפסקת הנקה סביב מועד מתן התרופה.
לגבי dimethyl fumarate הנתונים עדיין מוגבלים. ריכוז המטבוליט הפעיל בחלב נמוך, וקיימות סדרות קטנות ללא תוצאות שליליות, אך ההחלטה עדיין מתקבלת בדרך כלל באופן אישי.
אם לאחר הלידה נדרש pulse therapy ב-methylprednisolone, בדרך כלל אין צורך להפסיק את ההנקה לחלוטין.
כדי להפחית עוד יותר את החשיפה, אפשר להניק מיד לפני העירוי ולהשאיר את המרווח הנוח הארוך ביותר עד ההנקה הבאה. המלצות עדכניות אינן מחייבות שאיבה והשלכה של החלב.
הדבר קשור בעיקר לא לחדירה דרך חלב אם, אלא לחשיפה תוך־רחמית לנוגדנים חד־שבטיים מסוימים.
אם anti-CD20 ניתן בשליש השני או השלישי, הנוגדן יכול לעבור דרך השליה ולהפחית זמנית את מספר תאי B של התינוק. במצב כזה רצוי לבדוק תאי B מסוג CD19+ לפני מתן חיסונים חיים.
אם הספירה נמוכה, דוחים חיסונים חיים עד להתאוששות תאי B. חיסונים מומתים ניתנים בדרך כלל לפי לוח החיסונים הרגיל.
לאחר חשיפה ל-natalizumab בשלבים מאוחרים של ההריון, לעיתים ניתן למצוא אצל היילוד אנמיה או thrombocytopenia. לכן חשוב שרופא הילדים יידע על החשיפה, ולעיתים מתאים לבצע ספירת דם לאחר הלידה.
טרשת נפוצה אינה מחלה שעוברת ישירות מהורה לילד. מה שעובר הוא נטייה גנטית המורכבת מגורמים רבים.
כאשר אחד ההורים חולה בטרשת נפוצה, הסיכון המוחלט אצל הילד נשאר נמוך ומוערך בדרך כלל בכמה אחוזים בלבד. כלומר, הרוב הגדול של הילדים שנולדים לאם או לאב עם טרשת נפוצה לעולם לא יחלו במחלה.
אין בדיקה גנטית שגרתית בהריון שיכולה לקבוע האם הילד יחלה בעתיד בטרשת נפוצה.
לא. הדבר תלוי בטיפול. Interferon beta ו-glatiramer acetate אפשר להמשיך; dimethyl fumarate ולפי הנחיות ABN 2026 גם anti-CD20 אפשר להשתמש עד לאישור ההריון. מודולטורים של S1P, cladribine וטיפולים נוספים דורשים אסטרטגיה מתוכננת מראש.
לא. מפסיקים fingolimod ומבצעים מעקב מיילדותי קפדני יותר, אך הנתונים שפורסמו אינם מראים סיכון גבוה ובלתי נמנע למומים. מומלץ ייעוץ רפואת אם־עובר ואולטרסאונד מומחה מפורט. במקביל הנוירולוג צריך להעריך את הסיכון להפעלה מחדש של המחלה לאחר הפסקת התרופה.
הנחיות בריטיות מעודכנות משנת 2026 מאפשרות להמשיך anti-CD20, כולל ofatumumab, עד לבדיקת ההריון החיובית הראשונה. העלון הרשמי עשוי להיות שמרני יותר, ולכן יש לתאם את האסטרטגיה המדויקת עם הנוירולוג המטפל.
כן. MRI ללא חומר ניגוד אינו אסור באף שליש. יש לבצע אותו כאשר התוצאה חשובה לאבחון או לבחירת הטיפול.
בדרך כלל נמנעים מגדוליניום בהריון. במצבים נדירים ניתן להשתמש בו אם אי אפשר לקבל מידע אבחנתי קריטי בדרך אחרת.
לאחר חומרי גדוליניום מאקרוציקליים מודרניים אין צורך להפסיק הנקה. אם משתמשים בחומר ליניארי ישן בסיכון גבוה יותר, או אם האם רוצה למנוע אפילו חשיפה מזערית, ניתן לדון בהפסקה של עד 24 שעות. בדרך כלל אין צורך בהפסקה ארוכה יותר.
הנתונים העדכניים תומכים בכך כאסטרטגיה אפשרית. Ofatumumab עובר לחלב בכמויות קטנות מאוד והספיגה במעי התינוק מזערית. במחקרים שפורסמו לא נמצא נזק להתפתחות, עלייה בזיהומים או ירידה בספירת תאי B אצל התינוקות.
לא. בהיעדר התוויה מיילדותית אחרת, אישה עם טרשת נפוצה יכולה ללדת בלידה נרתיקית. גם הרדמה אפידורלית מותרת.
תכנון מראש חשוב במיוחד כאשר האישה מטופלת ב-natalizumab, fingolimod או מודולטור S1P אחר, ocrelizumab, ofatumumab, cladribine או טיפול יעיל מאוד אחר.
גם התקפים לאחרונה, נגעים חדשים ב-MRI, מחלה פעילה מאוד או החמרה משמעותית בעבר לאחר הפסקת טיפול דורשים תשומת לב מיוחדת.
בייעוץ אפשר לבנות תוכנית לכל התקופה: הכנה להתעברות, טיפול במהלך ההריון, התמודדות עם התקף אפשרי, מעקב MRI, מועד חידוש DMT לאחר הלידה והתאמת הטיפול להנקה.
ייעוץ עם ד"ר לידיה פרחובההעמוד מיועד לצורכי הסברה ואינו מחליף החלטה אישית של נוירולוג ורופא/ת נשים. המלצות לגבי תרופות מסוימות עשויות להשתנות בין מדינות ובהתאם לעלון הרשמי העדכני.