טרשת נפוצה • MRI • נוירודימות

סמנים רדיולוגיים בטרשת נפוצה: היכולות המודרניות של MRI

דימות בתהודה מגנטית נשאר כלי הנוירודימות המרכזי בטרשת נפוצה. עם זאת, MRI מודרני מאפשר להעריך לא רק את מספר הנגעים, אלא גם את המבנה שלהם, מיקומם, השינוי לאורך זמן, הקשר לוורידים קטנים, סימנים לדלקת כרונית ואובדן הדרגתי של רקמת המוח וחוט השדרה.

חלק מהסמנים הרדיולוגיים כבר משמשים בשגרה, אחרים קיבלו תפקיד חדש בקריטריוני McDonald 2024, וחלקם עדיין משמשים בעיקר במחקר ובמרכזים ייעודיים.

פרוטוקול MRI מורכב יותר אינו תמיד מעקב טוב יותר. עבור רוב המטופלים חשובים במיוחד פרוטוקול סטנדרטי, איכות תמונה גבוהה והשוואה נכונה לבדיקות קודמות.
שאלות קליניות

על אילו שאלות MRI צריך לענות בטרשת נפוצה?

1

האם התבנית מתאימה לטרשת נפוצה?

מעריכים מיקום, צורה ופיזור של הנגעים, ובמידת הצורך גם סימנים ספציפיים יותר כגון סימן הווריד המרכזי או שוליים פראמגנטיים.

2

האם קיימת פעילות דלקתית חדשה?

מחפשים נגעי T2/FLAIR חדשים או מתרחבים, ובמידת הצורך נגעים עם האדרה לאחר גדוליניום.

3

האם הצטבר נזק מבני?

מעריכים נגעים היפואינטנסיים מתמשכים ב-T1, מעורבות קורטיקלית, אטרופיה ושינויים בחוט השדרה.

4

האם יש סימנים לפעילות כרונית?

נגעים עם שוליים פראמגנטיים, נגעים המתרחבים באיטיות ומדדים כמותיים של אטרופיה יכולים להוסיף מידע.

סמן רדיולוגי אינו החלטה קלינית מוכנה. יש לפרש את ממצאי ה-MRI יחד עם התסמינים, הבדיקה הנוירולוגית, צורת המחלה, הבדיקות הקודמות והטיפול הנוכחי.
מפת הסמנים הרדיולוגיים

מה כבר משמש כיום ומה עדיין נחשב מבטיח?

סמןמה הוא משקףאבחוןפעילותהתקדמותשימוש
נגעי T2/FLAIR חדשים או מתרחביםפעילות דלקתית מוקדית חדשהכןכןמוגבלשגרתי
נגעים עם האדרה לאחר גדוליניוםפגיעה עדכנית במחסום דם־מוחכןכןלא ישירותלפי התוויה קלינית
סימן הווריד המרכזי (CVS)מבנה פריוונולרי אופייני של הנגעכןלאלא הוכחMRI ייעודי
נגעים עם שוליים פראמגנטיים (PRL)דלקת כרונית בשולי הנגעכן, במצבים מסוימיםפעילות כרוניתבעל ערך פרוגנוסטיMRI ייעודי
נגעים קורטיקלייםמעורבות קליפת המוחמידע משליםמוגבלבעלי ערך פרוגנוסטיהזיהוי תלוי בפרוטוקול
נגעים המתרחבים באיטיות (SEL)התרחבות הדרגתית של חלק מהנגעים הכרונייםלאפעילות כרוניתסמן מבטיחבעיקר מחקר
נגעים היפואינטנסיים מתמשכים ב-T1 (T1 black holes)נזק רקמתי בלתי הפיך וחמור יותרמוגבללא סמן עיקריקשורים לחומרת הנזקנראים ב-MRI שגרתי
אטרופיה מוחיתאובדן מצטבר של רקמת עצבלאלא ישירותכן, ברמת קבוצותהיישום הכמותי הקליני מוגבל
אטרופיה של חוט השדרהנזק מבני לחוט השדרהלאלא ישירותערך פרוגנוסטי חשובעדיין לא מדד כמותי שגרתי
האדרה לפטומנינגיאלית (LME)אפשרות לדלקת בקרומי המוחלאנחקרנחקרמדד מחקרי
MRI שגרתי

נגעים חדשים נשארים אחד המדדים החשובים ביותר לפעילות המחלה

התפתחות שיטות נוירודימות מתקדמות לא הפחיתה מחשיבותו של MRI שגרתי וסטנדרטי. נגעים חדשים או מתרחבים הם עדיין מהממצאים שמשפיעים באופן הישיר ביותר על הערכת יעילות הטיפול.

שגרתי

נגעי T2/FLAIR חדשים

נגע חדש או הגדלה ברורה של נגע קיים מעידים על פעילות דלקתית חדשה כאשר הבדיקות בוצעו בפרוטוקולים הניתנים להשוואה.

לפי התוויה

נגעים עם האדרה לאחר גדוליניום

האדרת ניגוד משקפת פגיעה זמנית במחסום דם־מוח ומאפשרת לזהות פעילות דלקתית עדכנית.

היעדר האדרה אינו אומר שלא הייתה פעילות חדשה במהלך החודשים הקודמים.

MRI שגרתי

נגעים היפואינטנסיים מתמשכים ב-T1

ירידה מתמשכת באות ב-T1 יכולה לשקף אובדן נרחב יותר של מיאלין ואקסונים והרס מבני של הרקמה.

נגעים כאלה אינם משמשים לבדם כקריטריון להחלפת טיפול.

מספר הנגעים הוא רק מאפיין אחד של המחלה. חשובים גם מיקומם, מעורבות חוט השדרה והקורטקס, פעילות כרונית של נגעים ישנים ומידת הנזק הדיפוזי לרקמה.
סימן אבחנתי חדש

סימן הווריד המרכזי (central vein sign, CVS)

נגעים רבים בטרשת נפוצה נוצרים סביב ורידים קטנים. כאשר רצף ה-MRI רגיש מספיק לתכונות המגנטיות של הדם והרקמות, ניתן לראות וריד העובר בתוך הנגע.

למה זה חשוב

מבנה פריוונולרי אופייני לנגעים רבים בטרשת נפוצה ויכול לסייע להבדיל אותם מחלק מהשינויים הלא־ספציפיים בחומר הלבן הנראים במיגרנה, בגורמי סיכון וסקולריים ובמצבים אחרים.

כיצד מזהים את הווריד המרכזי

משתמשים ברצפים רגישים לסוספטיביליות מגנטית, כולל susceptibility-weighted imaging (SWI).

לרוב השאלות הקליניות מספיק מכשיר 3 טסלה איכותי. MRI של 7 טסלה אינו נדרש לאבחון שגרתי.

אין צורך לחפש את סימן הווריד המרכזי אצל כל מטופל שכבר אובחן באופן משכנע עם טרשת נפוצה. הערך העיקרי שלו הוא בהעלאת הוודאות האבחנתית כאשר MRI שגרתי אינו מאפשר להבדיל בביטחון בין טרשת נפוצה לבין סיבות אחרות לנגעי חומר לבן.
פעילות כרונית של הנגע

נגעים עם שוליים פראמגנטיים (paramagnetic rim lesions, PRL)

לאחר שהשלב הדלקתי החריף מסתיים, חלק מהנגעים בטרשת נפוצה אינם הופכים לבלתי פעילים לחלוטין. מיקרוגליה ומקרופאגים פעילים המכילים ברזל יכולים להישאר בשולי הנגע.

ב-MRI הרגיש לסוספטיביליות מגנטית הדבר יכול להיראות כשוליים כהים אופייניים סביב הנגע.

ערך אבחנתי

PRL שכיחים הרבה יותר בטרשת נפוצה מאשר ברוב המחלות שיכולות לחקות אותה ב-MRI.

זו הסיבה שסימן זה קיבל תפקיד אבחנתי בקריטריוני McDonald 2024 המעודכנים.

משמעות ביולוגית

השוליים הפראמגנטיים קשורים לדלקת מתמשכת בפריפריה של נגע כרוני לאחר שהפגיעה החריפה במחסום דם־מוח כבר חלפה.

ערך פרוגנוסטי

במחקרים, PRL קשורים לנזק רקמתי בולט יותר ולמאפייני מחלה פחות מיטיבים.

עם זאת, אין מספר אוניברסלי של PRL שמחייב באופן אוטומטי שינוי טיפול.

ספציפיות גבוהה אינה אומרת רגישות גבוהה: אצל מטופלים רבים עם טרשת נפוצה מאומתת אין כלל נגעים עם שוליים פראמגנטיים.
מעורבות החומר האפור

נגעים קורטיקליים

טרשת נפוצה אינה פוגעת רק בחומר הלבן. נגעים בקליפת המוח הם חלק חשוב מהמחלה ויכולים להופיע כבר בשלבים מוקדמים.

למה הם חשובים

מעורבות קורטיקלית קשורה לפגיעה קוגניטיבית, לאטרופיה של החומר האפור ולהצטברות נכות.

נגעים קורטיקליים יכולים גם להוסיף מידע אבחנתי.

למה קשה לראות אותם

הגודל הקטן והניגוד הנמוך בין הנגע לקורטקס התקין גורמים לכך שנגעים קורטיקליים רבים אינם בולטים ב-MRI שגרתי.

רצפים כמו double inversion recovery (DIR) ו-phase-sensitive inversion recovery (PSIR) יכולים לשפר את הזיהוי.

MRI של 7 טסלה מזהה יותר נגעים קורטיקליים, אך כיום אינו נדרש לאבחון או למעקב שגרתי אצל רוב המטופלים עם טרשת נפוצה.
חוט השדרה

נגעים ואטרופיה של חוט השדרה

לפגיעה בחוט השדרה חשיבות קלינית רבה במיוחד: גם נגע קטן יחסית יכול לגרום להפרעות מוטוריות, תחושתיות או בסוגרים.

נגעים בחוט השדרה

נגעים אופייניים לטרשת נפוצה הם לרוב קצרים יחסית ואינם תופסים את כל שטח החתך של חוט השדרה.

הצורה והאורך שלהם מסייעים גם באבחנה מבדלת מול NMOSD, MOGAD, פגיעות וסקולריות ולחץ על חוט השדרה.

נגעים ספינליים חדשים

הופעת נגעים חדשים יכולה להעיד על פעילות מחלה מתמשכת ולהיות משמעותית במיוחד בעת הערכת יעילות הטיפול.

אטרופיה של חוט השדרה

ירידה בשטח או בנפח חוט השדרה קשורה להפרעה בהליכה, לחסר מוטורי ולהתקדמות.

הערכה כמותית עדיין מורכבת טכנית יותר מזיהוי רגיל של נגעים.

כאשר יש החמרה בהליכה או בסימנים פירמידליים, MRI מוח יציב אינו שולל מחלה משמעותית בחוט השדרה.
עצב הראייה

MRI של עצבי הראייה

בקריטריוני McDonald 2024 עצב הראייה הפך לאזור האנטומי החמישי שיכול להיכלל בהוכחת פיזור התהליך הדמיאלינטיבי במרחב.

מתי הבדיקה מועילה במיוחד

כאשר קיים חשד לדלקת בעצב הראייה, רצפים ייעודיים יכולים להדגים מעורבות אופיינית של העצב.

מתי אין צורך בה

אין צורך להוסיף MRI ייעודי של עצבי הראייה לכל בדיקת מעקב שגרתית אצל מטופל שכבר אובחן עם טרשת נפוצה.

הצורך נקבע לפי השאלה הקלינית.

נזק פעיל כרוני

נגעים פעילים כרוניים (chronic active lesions, CAL)

אחת המטרות המרכזיות של נוירודימות מודרני היא לראות תהליכים שנמשכים גם לאחר שההאדרה החריפה לאחר ניגוד נעלמת.

בנגע פעיל כרוני מרכז הנגע כבר יכול להכיל רקמה שניזוקה משמעותית, בעוד שבשוליים נשארת דלקת איטית עם מעורבות של מיקרוגליה ומקרופאגים.

נגע עם שוליים פראמגנטיים (PRL)

מוגדר לפי מאפייני הסוספטיביליות המגנטית וקשור לתאים המכילים ברזל בשולי נגע כרוני.

נגע המתרחב באיטיות (SEL)

מוגדר לפי הגדלה הדרגתית של נגע קיים בניתוח כמותי של כמה בדיקות MRI עוקבות.

PRL ו-SEL אינם שני שמות לאותו תהליך. הסימנים חופפים רק באופן חלקי ומתארים היבטים שונים של נזק כרוני. אף אחד מהם אינו מקביל MRI מושלם לנגע פעיל כרוני כפי שמוגדר בפתולוגיה.
דינמיקה של נגעים כרוניים

נגעים המתרחבים באיטיות (slowly expanding lesions, SEL)

חלק מנגעי T2 ישנים יכולים לגדול באיטיות רבה במשך שנים, ללא האדרה לאחר גדוליניום וללא מראה של פעילות בהשוואה חזותית רגילה.

כיצד מזהים אותם

לא רק על ידי צפייה בשתי בדיקות, אלא באמצעות רישום ממוחשב של כמה בדיקות וניתוח השינוי בגבולות הנגע לאורך זמן.

מה הם עשויים לשקף

במספר מחקרים SEL קשורים לנזק מיקרו־מבני בולט יותר, לאובדן אקסונים ולדינמיקה פחות מיטיבה לאורך זמן.

למה אינם מתוארים בשגרה

קיימים אלגוריתמים וספים שונים להגדרת SEL. עדיין אין סטנדרטיזציה מספקת כדי להשתמש במדד כחלק רגיל ממעקב אישי.

SEL הוא סמן מעניין לפעילות כרונית, אך כיום הוא בעיקר כלי מחקרי ומדד של ניתוח כמותי ייעודי.
אובדן רקמת עצב

אטרופיה של המוח וחוט השדרה

בטרשת נפוצה נפח של מבנים מסוימים במערכת העצבים המרכזית יכול לרדת מהר יותר מאשר בהזדקנות רגילה. אטרופיה קשורה להצטברות נזק בלתי הפיך ולנכות ארוכת טווח.

נפח מוח כולל

מדד חשוב במחקרים קליניים וקשור לפרוגנוזה ארוכת טווח.

חומר אפור ותלמוס

אטרופיה של החומר האפור ושל מבנים אפורים עמוקים יכולה להיות קשורה להפרעה מוטורית וקוגניטיבית.

חוט השדרה

אטרופיה של חוט השדרה הצווארי קשורה במיוחד להפרעה בהליכה ולחסר מוטורי.

למה קשה לפרש שינוי קטן בנפח?

מכשירים שונים

החלפת סורק, סליל, תוכנת שחזור או פרוטוקול יכולה להשפיע על התוצאה הכמותית.

שונות פיזיולוגית

גיל, מצב הידרציה וגורמים ביולוגיים נוספים יכולים להשפיע על מדידות נפח.

פסאודו־אטרופיה

לאחר התחלת טיפול אנטי־דלקתי יעיל, נפח המוח יכול לרדת זמנית עקב ירידה בבצקת דלקתית ולא בגלל האצה של ניוון עצבי.

ירידה קטנה בנפח המוח אינה צריכה לשמש לבדה סיבה להחלפת DMT. הערכה אישית דורשת בדיקות ניתנות להשוואה, פרוטוקול סטנדרטי ותוכנת ניתוח מאומתת.
PIRA ומהלך פרוגרסיבי

למה מספר הנגעים הרגיל משקף באופן חלקי בלבד התקדמות הדרגתית?

נגעי T2/FLAIR חדשים והאדרה לאחר גדוליניום משקפים היטב פעילות דלקתית מוקדית. הם משקפים הרבה פחות טוב תהליכים שמובילים להצטברות נכות הדרגתית ללא התקפים.

לכן ב-progression independent of relapse activity (PIRA) יש עניין מיוחד במדדים נוספים.

נגעים עם שוליים פראמגנטיים

עשויים לשקף דלקת כרונית מתמשכת בנגעים ישנים.

נגעים המתרחבים באיטיות

מאפיינים שינוי רב־שנתי של חלק מהנגעים הכרוניים.

אטרופיה

משקפת אובדן מצטבר של רקמה במוח ובחוט השדרה.

מעורבות קורטיקלית

נגעים בקורטקס ואטרופיה של החומר האפור קשורים לנזק כרוני ולנכות.

חומר אפור עמוק

יש עניין מיוחד באטרופיה של התלמוס ומבנים עמוקים אחרים, אך הפרשנות האישית עדיין מוגבלת.

חוט השדרה

אטרופיה של חוט השדרה עשויה להיות קשורה במיוחד להחמרה מוטורית.

כיום אין מדד MRI יחיד שמאפשר לקבוע מתוך בדיקה אחת שהחל PIRA או שהמחלה עברה לצורה משנית־מתקדמת. התקדמות מוגדרת בעיקר לפי השינוי הקליני, ו-MRI מסייע להבין את המנגנונים האפשריים.
MRI כמותי וייעודי

מה נמצא מעבר לפרוטוקול הסטנדרטי?

שיטות נוירודימות מודרניות מאפשרות לחקור לא רק צורה ונפח של נגעים, אלא גם מיקרו־מבנה של הרקמה, תכולת ברזל, מצב המיאלין ונזק דיפוזי מחוץ לנגעים הנראים לעין.

בעיקר מחקר

Quantitative susceptibility mapping (QSM)

מאפשר הערכה כמותית של סוספטיביליות מגנטית ומשמש לחקר ברזל ונגעים פעילים כרוניים.

בעיקר מחקר

Diffusion tensor imaging (DTI)

מעריך מאפייני דיפוזיה של מים ויכול לזהות שינויים מיקרו־מבניים בחומר הלבן, גם באזורים שנראים תקינים ב-MRI שגרתי.

בעיקר מחקר

Magnetization transfer imaging (MTI)

משמש להערכה עקיפה של שינויים במקרומולקולות הרקמה ושל שלמות המיאלין.

בעיקר מחקר

Myelin water imaging (MWI)

מפותח כשיטה ספציפית יותר להערכת תכולת מיאלין ולחקר דמיאלינציה ורמיאלינציה.

שיטה מתפתחת

סגמנטציה אוטומטית של נגעים

יכולה לזהות באופן אוטומטי את מספר הנגעים ונפחם ולהשוות ביניהם בבדיקות עוקבות.

שיטה מתפתחת

אלגוריתמים של בינה מלאכותית (AI)

יכולים לסייע בזיהוי נגעים חדשים, בהערכת אטרופיה ובאוטומציה של חלק מהניתוח הכמותי.

הם אינם מחליפים הערכה קלינית של נוירולוג ונוירורדיולוג.

כיווני מחקר נוספים

אילו סימני MRI נוספים נחקרים?

האדרה לפטומנינגיאלית (LME)

עשויה לשקף תהליכים דלקתיים בקרומי המוח ונחקרת כסימן אפשרי לדלקת ממודרת.

השיטה עדיין אינה סטנדרטית מספיק למעקב רגיל.

חומר לבן שנראה תקין

שיטות כמותיות מראות שהנזק בטרשת נפוצה יכול לחרוג הרבה מעבר לנגעי T2 הנראים לעין.

MRI בשדה אולטרה־גבוה

MRI של 7 טסלה מדגים טוב יותר חלק מהנגעים הקורטיקליים, ורידים מרכזיים ומבנה עדין של נגעים כרוניים.

זה עדיין כלי ייעודי ולא מרכיב חובה במעקב אחר טרשת נפוצה.

שאלה מעשית

איזה MRI באמת צריך מטופל עם טרשת נפוצה?

בפרקטיקה הקלינית חשוב יותר לא לבצע את המספר המרבי של רצפים מתקדמים, אלא להשתמש בפרוטוקול איכותי ושחזורי שמאפשר השוואה אמינה לאורך זמן.

בעת האבחון הראשוני

  • MRI מוח בפרוטוקול סטנדרטי לטרשת נפוצה;
  • הערכת חוט השדרה לפי התוויה קלינית ושאלה אבחנתית;
  • רצף תלת־ממדי איכותי T2-FLAIR;
  • גדוליניום כאשר הוא נדרש לשאלה אבחנתית מוגדרת;
  • רצפים רגישים לסוספטיביליות כאשר יש צורך להעריך ורידים מרכזיים או PRL;
  • MRI ייעודי של עצבי הראייה כאשר קיים חשד לדלקת בעצב הראייה או במצב אבחנתי מורכב.

במעקב שגרתי

  • רצוי להשתמש באותו פרוטוקול או בפרוטוקול דומה ככל האפשר;
  • במידת האפשר באותו מכשיר או מערכת דומה מבחינה טכנית;
  • חשוב שתהיה גישה לתמונות הקודמות ולא רק לפענוחים;
  • המטרה העיקרית היא לזהות נגעים חדשים או מתרחבים;
  • אין צורך אוטומטי בגדוליניום בכל בדיקת מעקב.
אין צורך שהמטופל יחפש בעצמו MRI “עם PRL, SEL, QSM ו-DTI”. שיטות כאלה מועילות כאשר הן עונות על שאלה קלינית או אבחנתית ספציפית.
פענוח הבדיקה

מה חשוב במיוחד בפענוח MRI אצל מטופל עם טרשת נפוצה?

1

לאיזו בדיקה קודמת הושווה ה-MRI?

חשוב לציין בבירור איזו בדיקה קודמת שימשה להשוואה.

2

האם יש נגעים חדשים?

יש לציין אם הופיעו נגעי T2/FLAIR חדשים או אם נגעים קיימים גדלו.

3

האם יש פעילות עם ניגוד?

אם ניתן גדוליניום, חשוב לציין האם קיימים נגעים עם האדרה.

4

היכן נמצאים הנגעים?

יש משמעות למיקום פריוונטריקולרי, קורטיקלי או יוקסטה־קורטיקלי, אינפרטנטוריאלי וספינלי.

5

האם יש מאפיינים לא אופייניים?

אם המורפולוגיה או הפיזור אינם אופייניים לטרשת נפוצה, הדבר חשוב להמשך אבחנה מבדלת.

6

האם קיימים סימנים ספציפיים נוספים?

כאשר בוצעו רצפים מתאימים, ניתן להעריך את סימן הווריד המרכזי ואת PRL.

בהערכה מומחית התמונות המקוריות חשובות לעיתים יותר מהפענוח הכתוב. לחוות דעת נוספת עדיף להביא את הבדיקה עצמה בפורמט DICOM ולא רק את הדו"ח.
מעקב אחר טיפול

אילו מדדי MRI באמת משפיעים על הערכת יעילות טיפול משנה־מהלך?

נגעי T2/FLAIR חדשים

אחד הסימנים האובייקטיביים המרכזיים לפעילות דלקתית מוקדית מתמשכת במהלך טיפול.

האדרה לאחר גדוליניום

מצביעה על תהליך דלקתי עדכני ויש לפרש אותה לפי הזמן שחלף מתחילת הטיפול או החלפתו.

נגעים חדשים בחוט השדרה

יכולים להיות בעלי משמעות קלינית גבוהה במיוחד בשל החשיבות התפקודית של מסילות חוט השדרה.

ומה עושים עם PRL, SEL ואטרופיה?

מדדים אלה מוסיפים מידע חשוב על נזק כרוני ומרחיבים בהדרגה את ההבנה שלנו לגבי התקדמות בטרשת נפוצה.

עם זאת, עדיין אין אלגוריתם פשוט ומוסכם שמאפשר לשנות טיפול אוטומטית על סמך ממצא יחיד כזה.

“נמצא PRL ולכן חייבים להחליף תרופה” או “נפח המוח ירד ולכן הטיפול אינו עובד” הם מסקנות פשטניות מדי.
מתי סמני MRI מתקדמים מועילים במיוחד

מצבים קליניים שבהם סמנים רדיולוגיים נוספים יכולים לעזור

ה-MRI נראה כמו טרשת נפוצה, אבל האבחנה אינה משכנעת

סימן הווריד המרכזי, PRL ונגעים קורטיקליים יכולים להעלות את הספציפיות האבחנתית.

זה מועיל במיוחד כאשר קיימים מיגרנה, גורמי סיכון וסקולריים או נגעים לא־ספציפיים רבים בחומר הלבן.

מטופל מבוגר יותר

עם הגיל שכיחים יותר שינויים וסקולריים ולא־ספציפיים אחרים בחומר הלבן, ולכן קשה יותר לפרש MRI שגרתי.

התפקוד מחמיר אך ה-MRI השגרתי יציב

כאשר קיים חשד ל-PIRA חשוב במיוחד להעריך את חוט השדרה, השינוי התפקודי וסימנים אפשריים לנזק כרוני.

צריך לבחון מחדש אבחנה ישנה

הערכה מומחית מחדש של התמונות המקוריות לפי הקריטריונים המודרניים יכולה לעיתים להוסיף יותר מידע מאשר פשוט לבצע MRI שגרתי נוסף.

שאלות נפוצות

סמנים רדיולוגיים בטרשת נפוצה

האם צריך לחפש את סימן הווריד המרכזי אצל כל מטופל עם טרשת נפוצה?
לא. כאשר האבחנה הטיפוסית כבר מבוססת היטב, בדרך כלל אין צורך לחפש את הסימן. הוא שימושי במיוחד בחוסר ודאות אבחנתית, כאשר צריך להבדיל בין טרשת נפוצה לבין סיבות אחרות לנגעי חומר לבן.
אם נמצא נגע עם שוליים פראמגנטיים, האם זה מוכיח טרשת נפוצה?
לא. ל-PRL יש ספציפיות גבוהה, אך אבחנת טרשת נפוצה לעולם אינה מבוססת על סימן MRI יחיד. יש להתחשב בתמונה הקלינית, בשאר ממצאי ה-MRI ובאבחנות חלופיות.
האם היעדר PRL אומר שהמחלה קלה יותר?
לא. נוכחות PRL קשורה למדדים פחות מיטיבים ברמת קבוצות, אך היעדרם אינו מבטיח מהלך קל ואינו שולל התקדמות במנגנונים אחרים.
האם PRL ו-SEL הם אותו דבר?
לא. PRL מוגדר לפי מאפייני סוספטיביליות מגנטית וקשור לתאים המכילים ברזל בשולי הנגע. SEL מוגדר לפי הגדלה הדרגתית של נגע קיים בניתוח כמותי של בדיקות MRI עוקבות.
האם צריך גדוליניום בכל MRI?
לא. במעקב איכותי וסטנדרטי ניתן לעיתים קרובות לזהות נגעי T2/FLAIR חדשים ללא ניגוד. גדוליניום שימושי במיוחד באבחון ראשוני, בהחמרה קלינית בלתי צפויה ובמצבים שבהם צריך להעריך פעילות דלקתית עדכנית.
האם עדיף MRI של 7 טסלה על 3 טסלה?
לרוב השאלות הקליניות MRI איכותי של 3 טסלה מספיק. 7 טסלה מדגים טוב יותר חלק מהנגעים הקורטיקליים, ורידים מרכזיים ומבנה עדין של נגעים כרוניים, אך עדיין משמש בעיקר במרכזים ייעודיים ובמחקר.
האם אטרופיה מוחית יכולה להראות שהטיפול אינו עובד?
לא לפי מדידה אחת. אטרופיה קשורה להתקדמות, אך התוצאה הכמותית תלויה בסורק, בפרוטוקול, בתוכנה, בגיל, בגורמים פיזיולוגיים ובפסאודו־אטרופיה. לכן שינוי בנפח המוח אינו צריך להיות הסיבה היחידה להחלפת טיפול.
אם אין נגעים חדשים ב-MRI, האם זה אומר שהטרשת הנפוצה אינה מתקדמת?
לא. נכות יכולה להצטבר בהדרגה ללא התקפים וללא נגעי T2 חדשים. לכן נחקרים אטרופיה, PRL, SEL, מעורבות קורטיקלית ומדדים כמותיים של חוט השדרה.
למה רצוי לבצע MRI מעקב באותו פרוטוקול?
הבדלים בסורק, בעובי החתכים, באוריינטציה, ברצפים ובפרמטרי הסריקה יכולים להקשות על ההשוואה ואף ליצור רושם שגוי שנגעים הופיעו או נעלמו. פרוטוקול סטנדרטי הופך את המעקב לאורך זמן לאמין הרבה יותר.
עמוד זה זמין גם בשפות נוספות:
כותבת המאמר

ד"ר לידיה פרחובה

נוירולוגית, דוקטור למדעי הרפואה. תחומי העיסוק המרכזיים כוללים טרשת נפוצה ומחלות נוירואימונולוגיות אחרות, אבחון מודרני, נוירודימות, סמנים ביולוגיים, בחירת טיפול והחלפת טיפול.

המידע מיועד לצורכי הסברה ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי. יש לפרש ממצאי MRI בהקשר של התמונה הקלינית, הבדיקה הנוירולוגית והשינוי לאורך זמן.

לקביעת ייעוץ

מקורות מרכזיים

  1. Montalban X, Lebrun-Frénay C, Oh J, et al. Diagnosis of multiple sclerosis: 2024 revisions of the McDonald criteria. Lancet Neurol. 2025;24(10):850–865. doi:10.1016/S1474-4422(25)00270-4.
  2. Barkhof F, Reich DS, Oh J, et al. 2024 MAGNIMS-CMSC-NAIMS consensus recommendations on the use of MRI for the diagnosis of multiple sclerosis. Lancet Neurol. 2025;24(10):866–879. doi:10.1016/S1474-4422(25)00304-7.
  3. Borrelli S, Martire MS, Stölting A, et al. Central Vein Sign, Cortical Lesions, and Paramagnetic Rim Lesions for the Diagnostic and Prognostic Workup of Multiple Sclerosis. Neurol Neuroimmunol Neuroinflamm. 2024;11(4):e200253. doi:10.1212/NXI.0000000000200253.
  4. Bagnato F, Sati P, Hemond CC, et al. Imaging chronic active lesions in multiple sclerosis: a consensus statement. Brain. 2024;147(9):2913–2933. doi:10.1093/brain/awae013.
  5. Toljan K, Amin M, Ontaneda D. Central vein sign and paramagnetic rim lesion abbreviated counting methods for diagnosis of multiple sclerosis: a systematic review and meta-analysis. Clin Radiol. 2025;88:106984. doi:10.1016/j.crad.2025.106984.
  6. Gicquel M, Kerbrat A, Combès B. Detection of slowly expanding lesions in people with multiple sclerosis using MRI: A scoping review. Imaging Neurosci. 2026;4:IMAG.a.1251. doi:10.1162/IMAG.a.1251.
  7. Laule C, Cohen-Adad J, Witt AA, et al. Spinal cord imaging for multiple sclerosis: Advances, priorities, and opportunities. Mult Scler. 2026. doi:10.1177/13524585261444600.
  8. Sastre-Garriga J, Pareto D, Battaglini M, et al. MAGNIMS consensus recommendations on the use of brain and spinal cord atrophy measures in clinical practice. Nat Rev Neurol. 2020;16(3):171–182. doi:10.1038/s41582-020-0314-x.
  9. Mahmoudi N, Wattjes MP. Treatment Monitoring in Multiple Sclerosis — Efficacy and Safety. Neuroimaging Clin N Am. 2024;34(3):439–452. doi:10.1016/j.nic.2024.03.009.
Made on
Tilda